הימים הראשונים היו לו קשים מנשוא. בתא הכלא החדש שלו לא היו חלונות, ומלבד שמיכה מעופשת שקיבל כדי להניח עליה את ראשו ודלי לצרכיו, הוא לא קיבל שום דבר. הארוחות הדלות נכנסו פעמיים ביום דרך אשנב קטן בתחתית הדלת, כמו הפתח לכלבים בבתי העשירים בעיירה. אבל העיירה היא כבר נחלת העבר.
בימים הראשונים הוא לא הפסיק לצעוק שמספיק, הוא חף מפשע ולא עשה שום דבר- הוא רק עזר לטניה לקחת את הסלים הכבדים לביתה כתודה על הכסף שנתנה לו כדי לקנות אוכל, אבל הסוהרים התעצבנו עליו, וכשלא הפסיק לצעוק הם היכו אותו עד לזוב דם ולאיבוד הכרה, ואז הוא הפסיק לצעוק. לגמרי.
חוץ מתחנונים ובקשות לכך שידאגו לאחיו ולאחותו שביקש מכל סוהר בכל פתיחת דלת, בכל ארוחה, בכל הזדמנות- הוא לא דיבר יותר עם אף אחד. לא היה לו עם מי ולמה. לאחר שבועות נוספים, הוא כבר לא דיבר בכלל, רק צעק בכאב כשהסוהרים היכו אותו והתעללו בו. אבל הוא לא דיבר.
-------------------------------------
המחשבות לא עוזבות אותי לרגע. אני לא מפסיק לחשוב על לארה הקטנה, שוודאי כבר גדלה והתבגרה, בשמלת התכלת היפהפייה שבה ראיתי אותה בפעם האחרונה. היא אמורה להיות עכשיו בת עשר. וג'יימס, ג'יימס בוודאי כבר נער צעיר וחסון. הוא עתיד לסיים בקרוב את בית הספר היסודי ואז להחליט האם ללכת לעבוד או להמשיך ולהתמקצע בלימודיו. חסכתי בעבורו במשך שנים כסף שהצטבר עם הזמן לסכום לא קטן כדי שהוא יוכל ללמוד ולהצליח בחייו, שהם לא יהיו דפוקים כמו שלי, אבל מישהו בדרג הגבוה צחק עליי ועשה לי אצבע משולשת ארוכה במיוחד.
הסוהרים לא פותחים את הדלת עד לשעת חצות, כשאני כבר גווע מרעב ושריריי תפוסים, כבר מאבד את עצמי מרוב כאב מהפצעים שלהם גרמו לי הסוהרים לפני שעות בודדות המרגישות לי כמו נצח. כשאנגוס נכנס לתא ומאיר לעברי בפנס עוצמתי ומסנוור הוא רוכן לעברי ומתיר את ידיי. אני מנער אותן כדי להזרים אליהן את הדם, ואנגוס יוצא וטורק את הדלת. ברגע לפני שאני שומע את הבריח מסתובב לחישתו מגיעה לאוזניי. אני מצטער. ואולי אני רק מדמיין את זה?
כשהשמש שוקעת והחושך יורד, בלילות מעורפלים ונטולי ירח כמו הלילה הנוכחי, אפילו את כפות ידיי אני לא מצליח לראות. כשהייתי קטן, תמיד פחדתי מהחושך וסירבתי ללכת לישון לבדי. עם הזמן, החיים לימדו אותי שלא מהחושך אני צריך לפחד, אלא באלה שמשתמשים בו כדי להצדיק את מעשיהם הנתעבים ומסתתרים תחת כנפיו העבותות.
אני מרגיש את הדם ניגר מפצעיי הפתוחים ולא יכול לטפל בעצמי מעבר לקשירת החולצה בחזקה סביב גבי הדואב כדי לנסות לעצור את הדם, מה שלוחץ על הפצעים ולא עוזר בהרבה. יבבה חרישית בוקעת מגרוני, ואני נושך את שפתיי עד לזוב דם כדי לא להשמיע קול. בתחילה הייתי בוכה בלילות, לא מבין למה החיים שלי היו צריכים להתהפך ככה. הסוהרים היו נכנסים להשתיק אותי במכות ומכנים אותי זונה רגשנית, ואז הפסקתי לבכות כלפי חוץ, רק הלב נותר מדמם ובוכה. במהירות הבכי נהפך לכעס על היקום, על האלים ועל כל דבר שהאמנתי בו קודם. לא ראיתי סיבה לחיות, אבל רק המחשבה על ג'יימס שיתמוטט לחלוטין אם ישמע שהתאבדתי בכלא גרמה לי להמשיך ולעבור כל יום בחריקת שיניים.
העייפות היא זו שמכריחה אותי לישון עכשיו למרות הכאב, ואני מודה לה כשאני נכנס לשינה עמוקה אך רדופת חלומות.
YOU ARE READING
𝔹𝕣𝕠𝕜𝕖𝕟 𝕙𝕖𝕒𝕣𝕥
Fantasíaלהיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון זו מומחיות. קורבין דרו נעצר באשמת רצח שכלל לא ביצע, ונאלץ להשאיר את אחיו ואחותו הקטנים לדאוג למחייתם. אחרי שנתיים בכלא, הוא מקבל הצעה שלא יכול לסרב לה . פלישיה קאהן בת לאצילים הגרה בארמון המלוכה, חובבת סכנות וריגוש...
