𝔹𝕣𝕠𝕜𝕖𝕟 𝕙𝕖𝕒𝕣𝕥

1

קורבין ניית'ן דרו, אתה מואשם ברצח של טניה איזבל טמלין ע"י חנק בביתה. בהיעדר עדויות הסותרות את טענתך כי אתה חף מפשע ובגלל שהיית היחיד שבאת איתה במגע באותו הערב, אני גוזר עליך מאסר עולם, ללא אפשרות של הקלה בעונש.

המועמד לדין ישב שם בכלוב, אזוק ומאובטח, והביט בשופט כשגיצים בעיניו. מאחוריו, בקהל הצופים במשפט הראווה, ישבו נער בראשית שנות התבגרותו וילדה קטנה ומיררו בבכי. כשהנאשם נלקח לכיוון כרכרה מאובטחת ע"י שוטרים חמושים, הוא הביט לאחיו הצעיר בעיניים. "ג'יימס," הוא צעק, מתגבר על קולות הקהל ומושך את תשומת ליבם. "ג'יימס! תבטיח לי שתגן על לארה ותדאג לה. אפילו במחיר חייך." ג'יימס הנהן בדמעות, מחבק את לארה הבוכייה גם היא, וקורבין דרו נלקח משם בטריקת דלת.

-----------------------------------------------------------------

אחרי שנתיים

חריץ של אור קלוש של שעות בין הערביים שנכנס מהדלת הנפתחת מעיר אותי. אני משפשף את עיניי בניסיון להתרגל, ממצמץ. שומר במדים אדומים, אנגוס כפי שלמדתי להכיר בשהותי הארוכה כאן, מכניס אל התא ארוחה דלה של לחם וספל פח מלוכלך עם מים, לוקח איתו את הדלי שמשמש אותי לעשות את צרכיי כדי לרוקנו, ומיד לאחר מכן טורק את דלת התא המסורגת והעבה, מותיר אותי בחשיכה. כמו בכל יום בשנתיים האחרונות, או יותר, כבר איבדתי חשבון.

אני טורף במהירות את הלחם וגומע את המים כמעט עד לתומם, שופך מעט לתוך שלולית שמצטברת בבור קטן בקצה התא שאני אוגר בשביל רחצה, מותרות שלהם לא זכיתי כבר ימים ארוכים. האוכל לעולם לא מספיק, אבל קיבתי הצטמקה וכבר התרגלתי לרעב. דפיקות על דלת התא, ואנגוס פתח שוב את הדלת בזעף, מוציא את המגש הריק ויוצא, לא לפני שבודק שהכבלים המחברים אותי ברגלי לקיר עדיין איתנים ובמקומם, כמו בכל יום אחרי הכמעט-בריחה שלי לפני מספר חודשים, פעולה שלעולם לא אעז לעשות שוב. אני יושב בחוסר מעש, בוהה בחולדה קטנה שיצאה מחור שעל יד כף רגלי אך אין לי לב להבהיל אותה, היא לא מפריעה לי ולפחות מפיגה מעט את השיעמום.

אני מביט בכפות ידיי המלוכלכות. השומרים החלו בקיזוז במנות האוכל, מה שאומר שאני מקבל פחות מים, ואת המים אני מעדיף לשמור לשתייה ולא לרחצה, אך הפעם השלולית, בנוסף למי גשמים שדלפו לתאי בלילה האחרון דרך התקרה העבשה, מספיקה כדי לרחוץ את ידיי. אני טובל אותן במים, מרגיש את הקרירות של המים מחלחלת לעצמותיי. מים על הפנים מעירים אותי לחלוטין מהנמנום, ובמים שנשארו אני מחליט לרחוץ מעט את חולצתי המזוהמת. אני חושף גוף שרירי למדי כשאני מסיר את החולצה המלכולכת מגופי וסוחט אותה בשלולית המים. זה לא עוזר בהרבה, אבל בתוך כמה שעות היא תהיה יבשה ולבישה יותר. עכשיו, כשסיימתי את מטלותיי להיום, אני מתכונן להמשיך במה שעשיתי אתמול וביום שלפניו- אמנם אני יושב כאן בחוסר מעש, אך אני משתדל להתאמן ולשמור על כושר גופני טוב. כמה סטים של שכיבות סמיכה וכפיפות בטן המתאפשרות למרות החלל הקטן והאזיק ברגל גורמים לזיעה להבריק על פניי ולזרום במורד זרועותיי, ולי להתנשף במאמץ. אני נשכב בגבי על הרצפה הקרה, נושם אוויר דרך האף ומוציא אותו מהפה.