"זה לא יימשך הרבה זמן. בנרטיב של המלחמה הזאת היא אכן תקבל תפנית נוספת..."
"איך זה הולך לקרות? וזה כבר קיבל את התפנית החשוכה שלו?"
"נכון. מתקני בריאות אחרים הותקפו שוב ושוב. בתי הספר של ילדיהם הפכו למקלטים שאוספים אותם תחת גג השמים החשוכים בתוך החורף הקר והקר והבריזה הגיהנומית הקרה.
"האאאא אבל אתה מתעקש על מה שאתה אומר".
"אתה חושב שאני צוחק?"
"לא, אבל אתה כמו אידיוט. (לעג)"בנרטיב של המלחמה הזאת זה כבר יקבל תפנית אחרת", מה? אתה לועג לי??".
"אתה לא מבין?? אני לא צוחק עליך..!"
"אתה זה שלא מבין, לא אני..!"
"אחז בי רצון בלתי מרוסן לקלל את הגזע שלך מהענב הראשון ועד האחרון באשכול שלו. אני רוצה לוודא שהקללה הזאת תרד עליך כדי שאוכל למנוע מהגזע שלך להתרבות לנצח, כי חבל שהטיפשות שלך משתוללת בדורות שלהם".
"אל תשגע אותי..!! זה ברור כמו השמש זורחת. . . אנחנו.. לא.. יש.. ערכת המלחמה ההיא..! אתה לא מבין?! לא משנה מה נעשה, לא ננצח אותם! הבנת?..!!".
"לא נכון..! גם אם אנחנו פחות מצויידים. אנחנו יותר סבלניים ונאמנים. או שמא שכחתם מה אמר אז "רעול הפנים" בנאומו?!"
"מי? מי זה?.. ".
"רעול הפנים .!".
"ומי עוד זה?"
"אתה לא מכיר אותו??!! הוא הדובר הצבאי של גדודי השהידים עז אלדין אל-קסאם".
"אוי, אז מה אמר ה'רעול פנים' הזה?"
"אמבטיה, רחצה... היית מוציא את הקלטת מהקופסה הקטנה מתחת למיטה ומושיט לי אותה..!"
"בטח, הוא קם ממקומו וירד להביא את הקופסה הזאת ממעמקי החושך של המיטה הישנה ההיא, עד שהצליח להגיע אליה ולמשוך אותה בידיו כדי לנער את האבק שלו. עליהם לפתוח אותו ולחלץ סרט ירוק שעליו כתוב פסוק מהקוראן שכלל את אמירתו של הקב"ה: "ذَلِكُمۡ وَأَنَّ ٱللَّهَ مُوهِنُ كَیۡدِ ٱلۡكَـٰفِرِینَ" ומתחתיו חקוקים כמה מספרים המציינים תאריך זה) 28 באוקטובר. קדימה, לזה אתה מתכוון?"
"כן, כן, זהו. נפלא, ברור שהשביתות שלי עשו לי טובה. א
"ומה הטעם בזה על שולחנך??".
"זה בשביל סבא שלי שנפטר. אבל זה ישן מאוד. זה לא עובד".
"אה. הנה אתה הולך".
"תודה, תודה.... עכשיו הקשיבו היטב למה שהאיש רעול הפנים הזה עומד לומר... (השני הנהן לאות אישור, שם את הפס הירוק בתצוגה זו, ולחץ על המכשיר כדי להפעיל אותו... ואז הוא מזיז את הידית הקטנה למעלה ושולט בחלקים של הקלטת הזאת. עד שהגיע לרגע הנכסף ונשם לרווחה, נשען על כיסאו, מוכן להקשיב לאיש הקסמי ההוא..)
הו בני עמנו, בני עמנו וכל בני חורין בעולם, אנו בגדודי עז אלדין אל-קסאם, כעשרים ושניים יום לאחר תחילת הקרב על המבול באל-אקצא, מאשרים את הדברים הבאים:
ראשית: אנו אומרים לאויב החוזר על איומיו מדי יום לקראת המערכה הקרקעית, שאנו עדיין מחכים לו, לטעום זנים חדשים של מוות, וללמד אותו ואת העולם כולו את משמעות הגבורה והגאולה, ושנטעם זאת בכוח ה', תבוסה גדולה ממה שהוא מצפה או חושש, ואנחנו אומרים לו שהזמן של מכירת אשליה לעולם על שקר הצבא הבלתי מנוצח, והריכוזיות העל-טבעית, והאינטליגנציה העליונה, כל זה נגמר זמנו בעזרת השם, ושברנו אותו וניפצנו אותו לעיני העולם בחסות עזה ובכל שתי הרשויות, זמן קריסת הציונות החל, וקללת העשור השמיני תבוא עליהם, ויחזרו לתורתם ולתלמידיהם, לקרוא אותה היטב, ולהמתין בקוצר רוח לשעת השפלתם!...
ובכן, אני מניח שנעצור כאן. זה החלק הרצוי בנאומו שרציתי לשמוע אותך".
"אתה צוחק..!! אתה יודע כמה אנרגיה אני מרגיש עכשיו???.".
"ח המממ, זה נורמלי..."
"זה בלתי אפשרי עבורו להיות נורמלי. כל הזמן הזה. איפה הייתה המנוחה הזאת??!"
"שיער יפה. אני יודע, ועכשיו מה אתה חושב על המילים שלו??".
"זה נהדר. זה כל כך נפלא. אבל למה הוא מתכוון ב"קללת העשור השמיני"??".
"שאלה טובה נפלאה, קללת העשור השמיני היא........
עוקב. . . .
