"נכון. אבל יש חלק מהסיפור שעדיין לא הזכרתי. "
"הוא"?
"החלק שכולל איום על משפחותיהם... כאשר אתה עובד כעיתונאי, כל עבודתו היא לצלם אירוע. אתה לא רק מסכן את חייך, אלא גם את חייהם של כל אלה שיש להם קשר אליך. יתר על כן, זה נפוץ מאוד בשבילך כדי ללכוד חדשות לגבי אובדן המשפחה שלך מתחת להריסות, אתה תהיה נתון לסוג של פרובוקציה הכוללת את האיום לשחות את הדם של הגזע שלך גם כן.
"ובכן, זה בהחלט לא הולך לקרות, מהמטומטם במשרה מלאה שיכול לבזבז את זמנו באיומים על עיתונאי המום?".
"האם שמעת אותי אומר שהעולם החבוי הזה אינו מכיל אותם?".
"אה... אני לא יודע".
"ובכן, אתן לך דוגמה, דמיין שאתה עובד כעיתונאי. יום רגיל כמו כל הימים האחרים. הוא מתעורר ומניח את הז'קט שלו ויוצא לצלם תמונות, מפיץ חדשות פה ושם ואת החדשות המאושרות ביותר כדי למצוא את כולם בשלום. ילדים צוחקים וחברים חולקים את הרגעים המאושרים שלהם. ולמשפחות יהיה יום טוב. ושניים, בשילוב טבעת שותפות, יוצרים זיכרונות שאין שני להם. הם מחכים שבניהם ונכדיהם יהפכו את הרגע הזה לסיפור במטריצת הסיפורים שסבא מספר לנכדיו בליל חורף אחד סביב החום. הרגע המאושר ביותר שהעדשה שלו לוכדת הוא זה שנושא את הטבע והפופולריות של כדור הארץ. ראו את הזקנה אופה ואת בתה הצעירה עוזרת לה, ואת הבחור הצעיר שנושא עצי הסקה על כתפיו החזקות כדי להצית אש... בעוד הסבתא שוב ושוב רוטן על הילדים האלה שממשיכים לבזוז כיכרות לחם כדי להרעיב את הצעצועים שלהם בזמן שהיא צריכה לאפות שוב כדי למלא את הסלים שוב, ובינתיים, הוא הולך לקנות כיכר לחם למשפחתו, ואז מחכה שהשמש תשקע מוכנה לעזוב ולבלות איתם ערב טוב. לאחר מכן הוא מתכונן לישון במיטתו החמה לאחר יום ארוך מלא באירועים והרפתקאות. מרגיע כי הז'קט הזה יגן על סיפון שלה לכל הכיוונים, זה לעולם לא יהיה מזון לדוב רעב..
אבל פתאום וללא אזהרה, הוא הופך להיות כמו ילד חסר בית. הוא יוצא והוא לא יכול לאשר את חזרתו או אפילו כשהוא חוזר, הוא לא יודע אם הכדור של היום יפוצץ את נשמתו וישלוף אותה מגופו או שהוא יקבל את זה כתאונה. הוא לא יכול לומר שהוא נשאר זמן רב בזירה הזאת, ובינתיים כולם מעוניינים לברוח מאש ולשרוף, הוא רץ לעברה כדי לעשות את עבודתו. ובזמן שהוא אמור לפגוש את הדקות של משפחתו, הוא מבלה אותו בשטח הפתוח על המדרכה, לא ממצמץ ולא מנמנם. הוא רוצה שהמוות יחיה בחסדי אויביו. הם אוכלים כאשר מותר להם לשתות מים בעצמם, ואפילו המנדט שלהם הוטל עליהם. לא נותרו צריחים כדי להרים את האוזניים לאחר שנהרסו ואלה שבהם נהרגו, וגם הבתים לא הוחזרו אליהם. ולאנשי כדור הארץ אין ערובה לחיים שם.
בפלשתינה...
הציונים רודפים אחרי העיתונאי ומפיצים שמועות והאשמות נגדו, חייו ומי שעל כתפיו נמצאים תחת איום... פלסטין היא המקום היחיד בכל הבקעה, שכעיתונאי אינך יכול לבטוח בנשמתך או אפילו בנשמות התמימות שסביבך.
