"אם..?".
"הפעם זה שונה לגמרי. במיוחד אחרי השעות הכואבות של היום השבעה-עשר. מתי.. בית חולים שעמד על עמודיו נפל. בניין זה היה מקלט בטוח למאות עקורים באותה תקופה קשה. זה הפך לעיי חורבות. מי שנתן מחסה לפצועים ולפצועים הוכתם בדם קדושיו.
בניין שרצפתו קרס על ראשי מבקריו. זה היה מקום בטוח כמו פעם. מי היה מצפה שהבניין הזה ייפול קורבן לפגז בוער שיאכל את רסיסיו ויעוות את התקווה, היה חי בלב כל אחד מאיתנו.
וכן הלאה.
הרופא, הפרמדיק והפצועים מתו.....".
"ל.. רגע, רגע. השהה. צבוט אותי, בבקשה. תן לי כמה שניות לספוג הכל".
"אתה מבין מה, דבר כזה קרה?"
"כן..".
תאמינו או לא. בסוף זה מה שקרה, האויב זרק טיל וחילל את קדושת חיי חפים מפשע שתפסו מחסה תחת קורת גג שעכשיו היא הריסות".
"לעזאזל כל מי שנפל על המשפחה שלו".
"הם כבר קיללו. אם לא היו מקללים אותם, הם לא היו מבצעים טבח כזה".
"אני מפרט. אף אחד לא דיבר או אמר מילה? או אפילו להשתמש במדינה מתורבתת......".
"תתבייש.!! מדינה מתוקנת? האם אתה מודע למה שאתה אומר?!!
לא נפנה למי שגנב את כספנו כדי להרוג ולהרוס. לא נבקש את עזרתם של אלה שסייעו לילדי היהודים בהריגתם ותמכו בהם בגירוש אנשים מאדמתה ונשלחו להרוג אותם בזנות כשירדו לארץ בטוחה. או....
ככה קוראים לזה...
"מדינה מתוקנת" הוא מונח שניתן למדינה שגגתה מבוססת על אדם. "אדם" הוא מונח שאינו משמש לכל בני האדם. אלא, היא שמורה לו שיש אנושיות בלבו, שנוקם את דם אחיו כאשר הוא נשפך. ומי עוזר כשהעניין דורש ממנו עזרה? ולאלה שכעסו בגלל קדושה שהופרה. לא כל אדם הוא בן אדם. אבל מי עשה את המשמעות של האדם כתב יד על ידי יצירותיו. אלה שדיברתי עליהם עכשיו נראים למחרת מפברקים שקר נוסף בכך שהם אומרים שאנחנו התוקפנים, לא הם".
"א.. אוקיי, בסדר.. אני יכול להבין הכל חוץ ממישהו שישקר בקשר לזה, במיוחד אם זה כזה גדול".
"באמת. תאמינו.. כי לאנשים האלה אין בריתות שאפשר לסמוך עליהן, אף מילה מפיהם לא מאמינה. הם רק קומץ צבוע, אז איך הם יכולים להיות מוכשרים להאמין ולכרות בריתות?"
"עכשיו אני משוכנע... ליתר ביטחון. מה קרה אחר כך, האם אין תפקיד לעולם הזה?"
"כן, יש.....".
עוקב. . . .
