צפוי להפליא

מזל טוב

*יש לך רגשות אליה?"
לא עניתי ועליתי לחדר*

לי כהן:
עבר שבוע ואני עדין בבית חולים ואמא שלי רוב הזמן איתי וגם רימי באה לפעמים  ורוי לא , רומי סיפרה לי שאמא שלהם לא מרשה לו לבוא בגלל מה שקרה ביום הראשון אחרי הניתוח שהעיפו אותו וזה בסדר הוא לא אמור לבוא, למרות שבא לי שיבוא ,
ישבתי על המיטה של הבית חולים ורומי נכנסה אם בלון ומתנה "קולולולו מי משתחררת? לי משתחררת" גיחכתי "את מפגרת רומי מה יש לך ?"
"את משתחררת בייבי "
"חחח אני יודעת"
"אמא שלך  הלכה לחתום על כמה דברים"
"אוקי"
ואז אמא שלי נכנסה לחדר אם חיוך
"בואי יפה שלי יוצאים"
"מי לוקח אותנו?"
"אבא"
פאק ואני באמת חשבתי שאני לא הראה אותו
בלעתי  את הרוק בחוזקה
" את בסדר אחותי?"
רומי דאלה ואמא שלי הסתכלה אלי מודאגת שלא הספר"כן ברור בואו נלך"
"אה ורוי בא לקחת אותי אז נתראה מחר" אצרה לי ונישקה את הלחי שלי "רוי,"
"כן רוי "

יצאנו מהדלת של הבית חולים וראיתי את המכונית שלו והוא יסתכל אלי וחייכתי לו ואז אמא שלי לקחה אותי למכונית ואבא שלי הסתכל אלי במבט מצטער , התיישבתי בכיסא מאחורה "אני מצטער לי"
ידעתי שהוא מצטער אבל זה לא שזה לא  יקרה שוב
"הכול טוב אבא"
"סולחת?"
"כן"
לא סלחתי אבל גם לא רציתי שיכעס אלי שלא סלחתי

הגענו הביתה  ועליתי לחדר שלי והם נשארו למטה אבא בכורסה ואמא במטבח
"לי"
אבא קרא לי
"כן"
אם את צריכה משהו תגידי"
"אוקי"
וחייכתי לא מרצוני

נשכבתי במיטה שלי ופתחתי את הטלפון ומלא אנשים שלחו לי הודעות אבל ההודעה הראשונה שפתחתי הייתה של רוי
רוי גולן:את בסדר? 12:34
אני: כן אני יותר בסדר 12:36
רוי גולן: יופי דאגתי לך ממש 12:37
אני: למה? 12:37
רוי גולן: לי 12:38
אני: רוי? 12:4
משם הוא כבר לא ענה לי
לא הבנתי למה

יום למחרת*

השעון העיר אותי ב06:10
"בוקר טוב"
אמרתי לעצמי
קמתי הסתכלתי במראה ועדין היה לי הרפס
התלבשתי שמתי טינט על השפתיים וסידרתי גבות נעלתי נעליים ולחתי את התיק ויצאתי מהבית לאוטובוס וראיתי את האוטו של אבא של רוי ורוי במושב הנהג מסתכל אלי והתקדמתי אליו
הוא פתח את החלון
"את עולה,"
"ממתי יש לך רשיון"
"מאתמול" הוא חייך
"תתחדש" לא יכותי שלא לחייך
"ס..סליחה שלא באתי לבקר לא יכו-"
"לא יכולת אני יודעת רומי אמרה לי"
"אז.... את באה"
נכנסתי לרכב והוא התחיל לנסוע