יונתן וליאן-סיפור ערסים

17

הגיע הערב ואלינור החליטה שנצא למסיבה בסביבות השעה 22:30 כדי לחזור מוקדם.
״מה אני לובשת״ אלינור צועקת לשמיים
״ את חתיכת משוגעת, קחי חצאית ותשימי גולף״
״זה מכוער, אין לי מה ללבוש אני לא הולכת״.
״יופי אז לא הולכים איזה כיף״ נאנחתי בהקלה.
״נראה לך שלא נלך, חיכיתי למסיבה הזאת כבר שבוע״
״אוף יא מעצבנת״ תוך כדי לבשתי את השמלה שקניתי בארה״ב בקיץ.
״מה את אומרת אני אנעל את המגף השחור או המגף הלבן״ שאלתי את אלינור והיא הצביעה מיד על הלבן כי בכל זאת שמלת פייטים שהיא כמו גופייה ומגף בוקרים לבן וזה יצא פשוט וואוווו.
״אמאלה ליאן את פשוט מושלמת״ אלינור צעקה
״יאללה אלינור אין לנו יותר מדי זמן תתחילי להתלבש או שאני באמת לא באה״ נזפתי בה.
היא גלגלה לי עיניים ולבשה אוברול ורוד בדיוק כמו שהיא אוהבת והתחילה להתאפר.
״בשעה טובה באמת״ צחקתי עלייה והיא עשתה לי פרצוף כועס דרך המראה.
אחרי רבע שעה בערך שמענו צפירות מלמטה והבנו שאלירן כבר למטה ומיהרנו לצאת.
״וואו וואו וואו שאני אמות על החברה שלי״ אלירן אמר ברגע שראה את אלינור.
״אוי נו אתה סתם אומר, אני זרקתי על עצמי משהו ויצאתי״ הסתכלתי על אלינור המומה שהיא הוציאה משפט כזה מהפה שלה ואלירן הסתכל עליי ונקרע מצחוק. 
״יאללה בואו ניסע החתיך והזרוקה״ אמרתי להם.
באופן מפתיע יונתן לא היה ברכב ולא ידעתי אם זה מרגיע אותי או שזה מערער אותי אבל החלטתי שהיום אני נהנת ויהי מה ואולי אפילו אמצא גבר אמיתי ולא ערס מסריח.
אחרי 20 דקות של נסיעה אלירן החנה את הרכב ויצאנו לכיוון המסיבה.
״ליאן הוא יבוא היום אז תנסי לא לבלוט יותר מדי, אני לא רוצה שיתנהג כמו משוגע״ אלירן בא לידי ואמר לי.
״מההה אתההה אומררר״ הדגשתי כל מילה ומילה לחתיכת חוצפן הזה.
״נראה לך אני שמה על החבר המסכן שלך שמה שמעניין אותו בחיים זה בחורות, אתה טועה ובגדול״ אמרתי לו בביטחון למרות שידעתי שאם אראה אותו עם בחורה הלב שלי יכאב.
אלירן גלגל עיניים אבל לא ענה לי כי ידע שמהשיחה הזאת לא יצא משהו טוב ובטוח לא תהיה הבנה.
״מאמיייי בא לי להשתכר היום״ אלינור צעקה לאלירן.
״גם לי יפה שלי יאללה בואי נלך לקנות לנו״ ממש מין מצא את מינו מה אגיד.
למרות שאנחנו מתקרבות לגיל 17 ועדיין לא חוקיות כדי לשתות, לאלירן היה 18 לפני חודש וליונתן היה 18 כבר שהתחילה השנה כי נשאר שנה בגן האידיוט הזה.
אך למרות הכל היה לפחות מישהו שיכל לקנות לנו שתייה, למרות שזה מסיבה של התיכון שלנו ולא תהיה לנו בעיה.
אלירן קנה לו לאלינור וכמובן גם לי ואיך לא החמור הגדול הגיע.
הוא בחן אותי ואת לבושי והסתכל במין סלידה ואני בתגובה גילגלתי את עיניי.
״מה ליאן היום לא פורים״ יונתן אומר לי.
״יונתן לא זכור לי שמישהו שאל איזה יום היום״ עניתי לו בחזרה כמובן.
״טוב זוג יונים שאתם בואו נלך לרקוד״ אלינור החליטה לקטוע את השיחה ובצדק אחרת הוא היה אוכל אותה.
אני ואלינור הלכנו יחד לרחבה כמובן לא לשכוח את האלכוהול ורקדנו ושתינו, לא הפסקנו לצחוק ויכול להיות שזה היה הדקות המאושרות בחיי עד כה.
אך תמיד יש מי שיהרוס את החגיגה והפעם אלו לא אלירן או יונתן אלא כלבה גדולה ששמה שיר,
״אני רואה שהחלטתן היום להיות הבדיחה של התיכון״ היא מלגלגת.
״כן אני רואה שהזונה של התיכון החליטה להרחיב את הכינוי ולהיות גם הזונה של החטיבה״ וקרצתי לה כי שתינו יודעות מה היא עשתה עם ילד אמנם בכיתה ט אבל לצערה הוא לא נחשה בתיכון.
היה נראה ששיר התרגזה והחליטה ללכת ואני ואלינור צחקנו והמשכנו בשלנו אך כמובן איך אפשר להנות במסיבה שמלאה בתיכוניסטים.
״הי יפיופות, אני יכול לגנוב לך לרגע את ליאן״ אחד היבנקים פנה לאלינור והיא קרצה לי והושיטה לו את ידי.
נתתי לה מבט של מפקירה והיא צחקה מהצד.
״כן איך אני יכולה לעזור לך״ שאלתי את הבחור.
״קודם כל חייב לומר לך שאת הבחורה הכי יפה כאן״ וחייך חיוך צחור כשלג.
״אתה לא מחדש לי כלום״ חייכתי אליו בביטחון 
״כן תיארתי לעצמי, רציתי לשאול אם במקרה את יוצאת עם מישהו״ באתי כמובן לענות לו שאני לא יוצאת איתו כי למרות שהוא נראה טוב מאוד, הוא בכל זאת גדול ממני ואני לא חושבת שאבא שלי יקבל את זה בברכה.
אבל מישהו הקדים אותי וענה במקומי ״מצטער אח היא תפוסה חזק״ הסתכלתי וראיתי לא אחר מאשר אלירן ופערתי את עיניי. הבחור שאני לא יודעת מה שמו אפילו הרים את ידיו והלך ואני הסתובבתי לכיוון אלירן ואמרתי לו
״מה נראה לך שאתה עושה״ וכעסתי מאוד
״מציל אותך ומציל את עצמי מלריב מכות״ ולא הבנתי למה הוא מתכוון.
״תביני יונתן מאחורינו מסתכל על כל צעד שלך ואם אני לא הייתי מגיע אז הוא היה מגיע וזה לא היה נגמר ככה בפשטות״ הוא הסביר.
״ממש לא מעניין אותי החבר הקוף שלך ואני לא הבת זוג שלו אז שיאכל את הלב לעצמו בשקט ושלא יטריח אותי בשגעונות שלו״
עכשיו כבר ממש כעסתי ופשוט הלכתי לשירותים.
לא יכלתי לשטוף פנים כי הייתי מאופרת אבל הייתי חייבת רגע את הלבד והחלטתי לצאת החוצה ולנשום אוויר.
״אני יכול להצטרף״ מישהו שאל והסתובבתי