יונתן וליאן-סיפור ערסים

4

מטרה: 7 הצבעות.
עברו 3 ימים מאז שאני והוא רבנו.
עכשיו כבר 8 בבוקר ואני רק הגעתי לכיתה.
אין לי ברירה אלא לשבת לידו וכמו תמיד להתעלם ממנו.
ראיתי את אלינור והלכתי לכיוונה
״מה יש לך את נראת בדיכאון״ היא שאלה אותי.

״מה, ממש לא פשוט אני עייפה״ תירצתי.
בזמן האחרון אני מרגישה זוועה אז אני לא ממש משקיעה בעצמי אני סתם לובשת משהו ויוצאת מהבית.

״זה הכל בגלל המפגר הזה נכון ״ היא יותר אמרה מאשר שאלה.
אלירן התקדם לכיווננו וחיבק אותי חיבוק צדדי
״מה הולך איתך קטנה״.

״הרגליים״ עניתי בציניות כי לא היה לי כוח אליו או אל מישהו.

״נו זה בגלל הריב שלכם״ הוא שאל.

״לא מה פתאום״ הכחשתי. כן הכל בגלל הריב הזה, נכון שאני אוהבת לריב עם אנשים אבל הריב הזה היה כל כך שונה מבחינתי אני פשוט לא יודעת איך להסביר את זה ...

״סתכלו על יונתן ״ וואו. הוא נראה כל כך רע כמעט כמוני, זה מצחיק אותי.
התחלתי לצחוק ,בלי סיבה.
כל הכיתה הסתכלה עליי בזמן ההתקף צחוק.
לבסוף צעקתי לכולם
״מעניין אתכם משהו״ וכולם הסתובבו למעט יונתן אלירן ואלינור.
נשמע הצלצול וכולם יצאו לעבר הכיתה שהם צריכים להיות בה, וכמובן חוץ מיונתן אלירן ואלינור.
״תגידי מה יש לך״ אלינור שאלה אותי משועשעת מהסיטואציה.
״רוצה לדעת מה? אני נראת כל כך רע מרגישה כל כך מגעיל עם עצמי ואני לא יודעת למה, המוח שלי עייף מדי בשביל לתת לי תשובה לזה אבל אני בטוחה שזה קשור לריב הזה״
נעצרתי לרגע והבטתי ביונתן שהסתכל עליי.
״ועכשיו שאני רואה שהוא באותו מצב שלי אני צוחקת ואני לא יודעת למה אני לא יודעת איך פתאום ריב כזה משפיע על החיים שלי על אופן ההתנהלות שלי על החשיבה שלי ומה שעוד יותר מעניין אותי זה איך זה משפיע על ההתנהלות שלו ועל החשיבה שלו ולפי מה שנראה עכשיו הריב הזה משפיע עליו בדיוק כמו שהוא משפיע עליי״
סיימתי בחיוך ויצאתי מהכיתה כשאני יודעת שהמילים שלי נגעו בו.
נכון שאני והוא רבים ועוקצים אחד את השנייה מכיתה י׳ אבל התרגלנו לאופן החיים הזה ועכשיו זה חסר לי ,העוקצנות שלו חסרה שלי , המילים שלו חסרות לי וכל זה בגלל ההרגל שלנו בגלל שהתרגלנו לכל זה.
החיים שולטים בנו ולא אנחנו בהם.
מצטערת על הפרק הקצר הזה,לא היה לי ממש משהו לכתוב וגם הפרק יצא זוועתי , אני מקווה שבפעם הבאה הוא יצא יותר טוב.
⭐️⭐️⭐️⭐️