נבל vs גיבור... פעם נוספת!

פרק 7

"בואו נעצור להיום. כבר מאוחר, וגם גיבורים זקוקים למנוחה כדי לחסל נבלים טוב יותר" סופי עצרה את 'אוטו הדיכאון' וסימנה לבקס משהו.
בקס הקפיא את שני הרכבים האחרים.
קנאה צבטה בליבו של הארי. הוא היחיד שלא מסוגל לעשות שום דבר.
תחושת חוסר התועלת התחילה להתפתח בו כבר כשהביט בחצויים בהתפעלות, כשחיסלו הרי מפלצות מחרידות - שלא הפסיקו להופיע.
בשלב מסוים, גם טום הצתרף והמית את המפלצות במשפט קסם כלשהו - הארי עדיין לא הבין איך הוא מסוגל לכשף ללא שרביט.
אבל הוא הרגיש רע.
חסר-ייחוד, לא-יעיל, טרחה, עול.
טום שאל את אותה השאלה קודם, ועכשיו הארי שאל זאת את עצמו.
למה הוא כאן?
הוא לא מסוגל לעשות שום דבר. הוא תמיד היה ככה. חלש, פתטי, מתקפל מהר.
הוא לא גיבור - לא משנה מה יאמרו לו.
אם כבר, טום יותר מתאים להיות גיבור. הוא חזק מספיק.
-
החצויים המשיכו למחות ולברוח חזרה כל רגע, אבל בסופו של דבר סופי הצליחה לאסוף את כל חברי קבוצה 1 להקמת המחנה הארעי.
הם רטנו וניסו לברוח מדי פעם - אבל התפלגו בתוך עצמם לחכמים וטיפשים, והחכמים הכריחו את הטיפשים לעזור.
ראש מערך החכמים הייתה אנבת', בזמן שראש מערך הטיפשים היה פרסי.
הם לא אמורים להיות זוג? למה הם רבים כל כך הרבה?
ובכן, הארי לא ידע הרבה על זוגיות וחיי אהבה - רק האהבה בין ורנון ופטוניה יכלה לשמש לו כמודל להשוואה - והם היו ממושמעים זה לזה, שונים בהחלט מהזוג האנרגטי שהמשיך להתווכח.
הארי עזר עם אסיפת העצים - הוא רק היה ידיים שאספו את שברי העצים שנפלו בגלל החנית העצומה של הבחורה המפחידה.
-
לאחר שהקימו את האוהלים שלקחו מבסיס הגיבורים, והבעירו (פה ליאו רצה קצת להתרברב) את המדורה, הם אכלו קצת ואז החצויים קיימו מין טקס כזה סביב המדורה ודיברו על דברים שהארי לא הבין - אז הוא הלך לישון.

הוא חלם שהכל לא באמת קרה, והוא שוב אצל דרנון ופטוניה דרסלי, ובנם השמן, דאדלי, התעמר בו וצחק על הוריו.
זה היה סיוט נורא. רק עכשיו, כשהיה לו למה להשוות, הארי הבין שהוא סבל שם - גם אם היה אסיר תודה למשפחת דרסלי על שנתנו לו בית.

כשהתעורר, הארי קלט שמשהו מתרחש, כי מעליו עמד איש עם סכין וחצוי שעצר אותה בקושי.