שוברת הערים האבודות והגרסה המחושבת

פרק 7

סופי לבשה שמלה אדומה וטיפשית, בתוספת מגפיים לא-נוחים.
היא התגעגע לבגדים הרגילים שלה ולנעלי הספורט הנוחות שלה - למרות שהשמלה הייתה מדהימה ביופייה ונראתה עליה נהדר - או כך לפחות אמר לה פיץ, מסמיק כולו.

אולדן לקח אותה לביתו, לפחות עד שימצאו לה משפחה סדירה.
שם היא פגשה את ביאנה המושלמת, או כמו שקראה לה: "ילדת הנצנצים".
ביאנה עשתה לה פרצוף.
סופי חייכה אליה באדיבות; "עלולים להיות לך קמטים אם תמשיכי ככה" אמרה בקול מתקתק.
פיץ צחק, ביאנה האדימה; "אני אלפית. אני לא מסוגלת להזדקן" אמרה בזעם, אבל רצה למראה כדי למשש את פניה.
-
"סופי" אולדן קרא לה "אנחנו צריכים לדבר".
סופי נאנחה "אני יודעת. אתם מתכוונים למחוק למשפחה האנושית שלי את הזיכרונות." אולדן נראה מופתע.
סופי משכה בכתפיים "ניחשתי את זה כבר" למעשה, זה היה ניחוש פרוע. אם יימחק להם הזיכרון, הם לא יוכלו להבין את הצופן שהשאירה להם.
היא חייבת למנוע את זה מלקרות.
"פיץ כבר הסביר לי הרבה"
אולדן צמצם את עיניו; "כשחטפת אותו?" שאל בקול מעורב.
לחייה של סופי התלהטו בבושה; "זה היה..." קולה גווע. מה היא יכולה לומר לו שישאיר אותו לצידה?
"אני מבין אותך." נאנח אולדן.
"אבל אל תעשי את זה שוב".
כן. היא לא התכוונה לעשות זאת.
"לכי לישון, סופי. בהמשך נטפל בעניין המשפחה שלך. את בטח ממש עייפה, עבר עליך הרבה היום."
---
סופי ישבה על מיטתה עם אלה בחיקה.
בובת הפילה הכחולה שלה.
היא כתבה חלק במחברות על משפחתו של פיץ.
דלה, אולדן, אלוואר, פיץ וביאנה.
משפחה נחמדה.
סופי כתבה על כל אחד מהם פרטים - מראה, אישיות, דברים אהובים.
הם מילאו בקושי חצי דף.
הדף הקודם היה על חברי המועצה שפגשה.
אורהלי, קנריק, ברונטה.
מה הם שונאים, מה הם מעדיפים.
יכולות וחולשות.
סופי הייתה זקוקה לכל הידע שיכלה לאגור - גם אם היה השערות ברובו.
אם היא הייתה מציצה לראשו של ברונטה... אולי...
סופי שללה את האפשרות באנחה.
אם היא הייתה עושה את זה, היא הייתה גמורה עכשיו.
סופי המשיכה לשרבט ציורים של ברונטה, אורהלי וקנריק, ואז חזרה לדפים על הזנים השונים.
גנומים, ענקים, גמדים, גובלינים, טרולים ואלפים.
המידע עליהם היה מפיץ - היא סחטה ממנו כל שביב של מידע על היכולות שלהם ועל החולשות שלהם - היא תצטרך לדעת את זה אם תחליט להשתלט על העולם.
סופי צחקקה לעצמה.
ילדה-, סליחה, אלפית בת 12, חדשה בענייני יכולות וקסמים, מתכננת להשתלט על העולם....
היא לא באמת התכוונה לעשות את זה.
זה מידע רק למקרים חירום.
סופי סגרה את המחברת והניחה ראש על הכרית, מחבקת את אלה.
כל אחת מהחברות עסקה בזן אחר. חלקם היו עוד ריקים ממידע - פיץ לא ידע יותר מדי.
המחברת על האלפים הייתה העמוסה ביותר.
סופי חשה צורך לתעד כל שביב של מידע.
למשל, על הקדמונים.
על המקומות של האלפים. על הערים האבודות.
על היכולות.
-
"אז אלווין הוא רופא?" פיץ הנהן.
"הוא יעשה לי בדיקה גופנית?" פיץ הנהן שוב.
סופי הצטמררה.
"מה קרה?" צחקק פיץ.
סופי העיפה לעברו מבט סובל; "אני.*שונאת*. רופאים." אמרה.
פיץ צחק "אז תשתדלי לא לעשות בעיות ולצאת מטווח סכנה" אמר.
סופי חייכה. זה לא יעבוד. היו לה תוכניות שהיו מסוכנות במרכזן.
"נחמד מצדך לדאוג לי ככה" אמרה וחייכה אליו חיוך יפה. פיץ הסמיק לרגע "כמו אח גדול".
"הא?" פיץ הפך חסר הבעה.
הדלת נפתחה.
"טוב, הלכתי!" סופי השאירה את פיץ מאחורה, מביט בגבה המתרחק, עם המילים 'כמו אח גדול' מרחפות באוויר.
-
אלווין היה בחור נחמד.
הוא נתן לה צמיד מוזר, ואמר תלה לבוא בעוד שבועיים לבדיקה נוספת.
"אני עובד בפוקספייר, אז תוכלי לבוא כשנוח לך" אמר בחביבות.
סופי חייכה במתיקות.
ורעדה למוות בתוך תוכה.
-
פיץ ליווה אותה לחדרה בשתיקה.
סופי חשבה לעצמה שהוא נראה זועף. אבל למה?
"אתה כועס עליי?" שאלה סופי "בגלל כל מה שעשיתי לך?"
פיץ הביט בה בהפתעה; "לא. למה שאני אכעס עליך?" הוא בהחלט נשמע קצת מעוצבן בסוף "אני האח הגדול שלך, לא?"
הא? מזה הוא נפגע??
סופי בחנה אותו לרגע "כן. אתה צודק" והם נפרדו.
סופי החליפה לפיג'מה ועלתה למיטה - אל אלה.
היא שמרה את המידע שאספה גם היום, וכתבה קצת על אלווין.