שוברת הערים האבודות והגרסה המחושבת

פרק 11

פרוייקט מונלארק.
סופי כתבה את השם במחברת שלוש פעמים.
גריידי ניסה להסתיר ממנה את המידע בנוגע לזה.
סופי רק התנצלה והחזירה לגריידי את המגילות שלו אז, אבל עכשיו התחרטה.
מהו פרוייקט מונלארק, ולמה מסתירים ממנה מידע עליו?
גם אולדן הזכיר את השם הזה, כשהזכירה את המילה שהייתה ממלמלת כתינוקת, ושגרמה לכינוי שהדביק לה אביה; "סויה".
מה זה כבר יכול להיות?
סופי החליטה לרשום רעיונות והשערות, אבל אף אחד מהם לא נראה הגיוני.
השפה של האלפים הייתה מורכבת מרונים.
רונים אותם לא יכלה לקרוא, למרות שהיא הצליחה לקרוא בקלות את הרונים שבמגילותיו של גריידי.
התירוץ שלהם היה, שהיא גדלה עם בני אדם.
גריידי אמר שזה כנראה דומה לשפה של בני האדם, ואולדן אמר שבגלל שהיא גדלה עם בני האדם היא לא למדה את שפת הרונים.
זה תיסכל אותה.
היא חייבת ללמוד את השפה שלהם בהקדם האפשרי, ולהציץ שוב במגילות של גריידי.
-
אדליין וסופי ביקרו באי שנקרא 'מיסטריום'.
הבניינים שם היו פחות מפוארים מאשר באיזור בו גרו אדליין, גריידי, אולדן ודלה.
סופי סקרה את הבניינים הקטנים שהיו זהים זה לזה.
הבדלי מועמדיות.
היא עיוותה את פיה בגועל.
גם לאלפים יש את זה?
"אני לא מבינה. אין להם את קרן הלידה? למה הם גרים כאן??" אדליין נענעה בראשה; "אצלינו זה אחרת. זה לא הכסף שמבדיל בין האנשים, אלא היכולות. הכישרונות." זה נשמע הגיוני... ומזעזע בו בזמן.
למעשה, סופי יכלה ממש להבין את זה.
מה משנה כסף? הכישרון הוא זה שצריך לקבוע.
ובכל זאת, היא התחלחלה.
-
"גיהוקים ושיהוקים: הרוקח הפרטי שלך".
זו הייתה חנות צבעונית, שבלטה מאוד על רקע שאר הבתים.
סופי שמה לב, שבמהלך ההליכה שלהם ברחובות המיסטריום, עיר הפועלים, נשמעו המון לחשושים בנוגע לאדליין.
היא נשמעה כמו מסתגרת, לפי הלחשושים.
אדליין העמידה פנים שהיא לא שמעה, אבל סופי יכלה לראות שזה קצת הפריע לה - לצאת ככה.
סופי מיד השתמשה בזיכרון הצילומי שלה כדי לזכור את הפנים של כל אותם מתלחששים.
-
אדליין וסופי נכנסו לתוך החנות, ונתקלו במחזה מעניין (עבור סופי, לפחות):
איש בזוג משקפיים עבים, ונער, שהחזיק מבחנה בעזרת מצבטיים.
על שולחן העבודה היו מפוזרים אלפי מבחנות בשלל צבעים. סופי בחנה אותם בהתלהבות - היא אהבה כימיה.
"עכשיו, דקס, שפוך את זה!"

סופי ואדליין עמדו מולם יצפו במתרחש.
השניים גמרו והתפנו ללקוחות. מזל. הרגליים של סופי התחילו לכאוב וידיה השתוקקו לגעת במבחנות.
"אדה! איזו הפתעה נעימה. את לא יוצאת מהבית לעיתים קרובות - למעשה, את לא יוצאת אף פעם. למה הכבוד?" האיש הקרוי קסלר נראה מופתע כשהבחין באדליין. סופי ציינה לעצמה שהם נשמעים קרובים - כינוי חיבה והכל.
הנער הביט בסופי.
"אני יודעת. אלווין אמר לנו להשיג דברים עבור סופי" אדליין הושיטה לקסלר רשימה.
קסלר בחן את הרשימה לרגע, ואז ראשו קפץ בהפתעה; "סופי?" פיו היה פעור. הוא בחן את סופי מרגל ועד ראש, ואז חזר לאדליין; "מה פיספסתי? ממתי??" אדליין חייכה; "היא גרה איתנו עכשיו".
קסלר החזיר את מבטו אל סופי.
סופי קדה; "שמי הוא סופי פוסטר. נעים להכיר אותך, אדוני."
קסלר צחק ונופף בידו בביטול; "אין צורך לפנות אליי ככה. גם לא לקוד קידות".
"סופי תתחיל ללמוד בפוקספייר ביום שני" הסבירה אדליין. סופי הנהנה לאישור.
"מגניב! איזו רמה תהיי?" הנער שינה לשם דקס דיבר.
סופי הביטה בו; "רמה שתיים" אמרה.
"היי, גם אני!" דקס חייך אליה.
סופי חייכה חיוך מושלם וזוהר; "אני מקווה שנוכל להפוך לחברים". דקס הסמיק, ואז רכן קדימה פתאום.
"וואו! יש לך עיניים חומות!" התלהב.
אה... נכון. היא כמעט שכחה שהיא שונה.
"איך עשית את זה? פעם הפכתי את. העיניים שלי לאדומות והלחצתי את כולם... אבל עוד לא ראיתי עיניים חומות כמו שלך! זה ממש יפה!" סופי חייכה.
"למעשה, אלו עיניים חומות באופן טבעי" אמרה.
"באמת? מעולה! אתה רואה אותן, אבא?" קסלר רכן קדימה; "כן. מאיפה את, סופי?"
סופי תהתה לרגע האם לענות, אבל אדליין דיברה במקומה; "היא חיה בערים האבודות לפני זמן לא רב" אמרה.
"מה???" קסלר נשמע המום, בשעה שדקס התרגש וצעק;
"את צוחקת! אז זה אומר שאת אנושית? איך זה בערים האבודות? מדהים, נכון? אה, זה שאת אנושית זו הסיבה לעיניים החומות שלך??" דקס המשיך להפציץ אותה בשאלות.
סופי צחקקה. דקס היה מקסים כמו חתול סקרן.
"כן. לא. שחור. לבן. תשאל שאלה-שאלה או שלא אוכל לענות" ספי הייתה משועשעת.
אדליין חייכה כשראתה שסופי מחייכת כמו כל ילדה רגי- סליחה, אלפית רגילה.

הדלת גיהקה, ואישה גבוהה עברה בה, גוררת מאחוריה ילדה גבעולית, חובשת ברדס לראשה.
"אתה!!" צווחה האישה בכעס, חולפת על פני אדליין וסופי כשהילדה משתרכת מאחוריה.
"מה קרה עכשיו, ויקה?" מזגו הנחמד של קסלר השתנה באחת. הוא הפך מעוצבן וקצר-רוח.
"תשאל את הבן שלך. אפשר לראות שזו העבודה החובבנית-למדי שלו" האישה משכה את הברדס של הילדה לאחור וחשפה קרחת.
"וואו, סטינה. את נראית זוהרת במיוחד היום. קיצרת את השיער או משהו?" דקס נשמע תמים. סופי ניסתה לעצור את עצמה מלפרוץ בצחוק.
"אמא!!" ספק רטנה ספק התלוננה הילדה ששמה סטינה.
קסלר נראה כאילו הוא משתדל שלא לצחוק; "ו...? מה אני אמור לעשות? אין לנו פתרונות להרקחה בשביל למכור" האישה התיישרה בזעם; "זה שאתה לא מוכר, לא אומר שאינך רוקח אותם!" זעפה.
קסלר הביט בדקס. "גם אתה יכול להכין אותם" הזכיר לו בנו.
"אני יודעת שזה אתה, טיפש!" סטינה צווחה בזעם.
"היי, סטינה, ידעת שיש לך שקע בגולגולת? ממש מאחורי האוזן" דקס הצביע על האוזן שלו. סטינה הסתערה עליו בזעם.
"עצרי, בבקשה" סופי הקפיאה את סטינה באוויר באמצעות טלקינזיס.
היא הניחה אותה בזהירות.
"אנחנו לא רוצים לראות כאן דם." סופי נעמדה וחצצה בין השניים ברוגע.
יש לסטינה הזו מזל. סופי כבר השתמשה באמצעים פחות נחמדים כדי לעצור מריבות חסרות טעם.
"דקס, תהיה נחמד ותכין לה מרקחת שתצמיח את השיער בחזרה - למרות שזה היה תעלול מצחיק למדי - אנחנו לא רוצים שהיא תפסיד בגללך ימי לימודים, נכון?" סופי חייכה אל סטינה במתיקות. סטינה הביטה בה בזעף.
"איך את יודעת...?"
"זו הבטן. רק הרגשה."
סופי חזרה אל אדליין, שהביטה בה בהפתעה.
"אנחנו לא רוצים מריבות, נכון? בואו נפתור את זה בשלווה"
סופי חשבה לעצמה. כיצד תעביר זוג אויבים אל הצד שלה? על ידי צידוד בכל אחד, כמובן.
בינתיים, היא תימנע מבחינת צד."עכשיו, אנחנו היינו כאן קודם. אחרי שנסיים את עסקינו כאן, תוכלו לדבר חופשי".
ויקה, סטינה, קסלר ודקס הביטו בה בהתפעלות. שלא להזכיר את אדליין.
הממ? מה שהיא עשתה היה כל כך מוזר?
מה, אצלם ילדות חדשות וקטנות לא מתערבות במריבות של מבוגרים ממנה?
מוזר.
-
גריידי וסופי התאמנו על זינוק, ואדליין חזרה לחדרה.
סופי הייתה מדהימה בזה.
גריידי שיבח אותה ואמר לה שלפי הנקסוס, יש לה 55% של ריכוז.
כמובן.
סופי תמיד הייתה טובה בלמלמוד דברים חדשים, וזינוק- הייתה היכולת הבסיסית של מירב האלפים.
יכולת שתועיל לה גם בעולם בני האדם.
לפתע, אור קטע אותה ממחשבותיה.
אישה ונער - אותו זיהתה כדקס - הופיעו.
סופי בחנה את האישה. היא נראתה דומה לאדליין. אחות?
כנראה שסופי צדקה.
"מה את עושה פה, ג'ולין?"
"מה, אסור לי לבקר את אחותי?"
הממ. אז היא אחותה.
"סופי, קחי את דקס איתך לחדר שלך. ג'ולין ואדליין ידברו בינתיים".

סופי הראתה לדקס את  החדר שלה.
זו הייתה ההזדמנות המושלמת להעביר אותו צד.
"מה היה התעלול הזה שעשית לסטינה?" צחקה.
במהרה הם שקעו לשיחה ידידותית ו'מתורבתת' - כמה שיותר כשמדובר על מעשי קונדס אכזריים.
סופי די נהנתה מהשיחה, גם אם לא תודה בזה.
דקס סיפר לה על הדברים השונים שעולל, והבטיח שישתף אותה בפעם הבאה שיתכנן מזימה זדונית כלשהי.
אחרי זה, סופי נתנה לו לעבור על הדברים האנושיים שלה - לא כולל המחברות, אותן הסתירה לבטח במקום נסתר (שירותים).

דקס עזב, והרגיש שרכש ידידה - חברת אמת ושותפה לפשע.
סופי חייכה, וידעה שרכשה אלף נוסף שיהיה בצד שלה.
צעד צעד.
זה אומנם נראה כמו דבר קטן, אבל סופי יכלה להרגיש שהיה בדקס משהו מיוחד...
הוא ללא ספק יועיל לה בעתיד.
-
עכשיו, האירוע הבא יהיה הכניסה לבית הספר.

(יצא ארוך...)