להסתבך איתו

פרק 1

היילי
היום הוא 2018/20/21 .היום שבוא אמא שלי אמרה לי שאנחנו עוברים מנוי יורק להוליווד. היום שהלב שלי נשבר לרסיסים בגלל שאצטרך להיפרד מכל החברים שלי ומהחברה הכי טובה שלי אימי.הלכתי לישון בדמעות.

הבוקר היה הבוקר האחרון שלי בנוי יורק,האחרון שאני אבלה עם החברים שלי בבית הספר.אמא שלי צעקה לי ״היילי קומי לבית ספר״ התעוררתי מהר כי הבנתי שזה היום האחרון צעקתי״אמא התעוררתי״ קמתי מהמיטה הלכתי לצחצח שניים לשטוח פנים והלכתי לחדר שלי להחליף בגדים שמתי איפור ובושם ירדתי במדרגות וראיתי שכל הבית כבר ארוז לקראת הטיסה בלילה.״מה לקח לך הרבה זמן להתרגן?״ אמא שלי שאלה ״אני עייפה אמא לא ישנתי כל הלילה״ בגלל המחשבה שאני הולכת לעזוב את כול החברים שלי. ״אוי מותק,אבל אני מקווה שיש לך מספיק אנרגיות לבית הספר״ אמרה באשמה ״את יכולה להישאר בבית עם את עייפה״ אמרה לי במהירות ״לא לא,היום אני הולכת להיפרד מהחברים שלי כמו שצריך ולבלות איתם לפני שאני עוזבת״ אמרתי בעצב ״אמא יאללה אני צריכה ללכת לבית ספר״ אמרתי בשיא הלחץ ״כן ברור מותק בואי נלך״.

הגענו לבית ספר.״מתוקה אחרי הבית ספר את באה ישר הביתה אנחנו ישר אחרי זה חייבים לנסוע לטיסה״ אמרה אמא שלי ברצינות ״כן אמא אני יודעת תבואי לאסוף אותי באחד וחצי״ ״ביי מתוקה שהיה לך יום טוב״ אמרה אמא שלי בחיוך מאולץ ״ביי אמא״ וראיתי אותה מתרחקת עם המכונית ונכנסתי לבית ספר.

שהגעתי לכיתה אני רואה את אימי והחברים שלי יושבים בכיתה ונראים מתוסכלים.נכנסתי וישבתי ליד החברה שלי אימי.היה לה שיער בלונדיני מתולתל.והעיניים שלה היו בצבע ירוק ויש לה נמשים עדינים ויפים.
״היילי״אמרה אימי בהתרגשות ובעצב בו זמנית ״אימי״ עניתי גם באותו התרגשות ובעצב ״אני לא מאמינה שאת באמת עוזבת״ אומרת אימי בעצב
ומוסיפה ״אני יתגעגע אלייך כל כך״ היא אומרת ומחבקת אותי חזק אני מחזירה לה חיבוק ואומרת ״גם אני יתגעגע אלייך אימי״ בזמן שדיברנו על זה שאני הולכת לעזוב וכמה נתגעגע אחת לשניה המורה נכנס לכיתה והתחיל ללמד.

סיימתי את הלימודים.בנתיים אני מחכה שאמא שלי תגיע לאסוף אותי ופתאום אני מרגישה מישהו מחבק אותי מאחורי הגב וברור לי הייתה מי זאת.״אימי״ אמרתי העצב ״היילי אני כל כל אתגעגע אלייך״ היא אומרת בבכי ואני בוכה איתה והיא מוסיפה ״אני רוצה לבוא איתך מה אכפת לי מההורים שלי אני בא איתך״ ״אימי את יודעת שאת לא יכולה לעשות את זה״ אני צוחקת ועצובה בו זמנית.מגיעה אמא שלי לקחת אותי ואני מחבקת את אימי ״ביי אימי״ ״ביי היילי״ שתינו בוכות אבל נכנסתי למכונית והתרחקתי משם.

לקחנו את המזוודות והעמסנו את המכונית ויצאנו לכיוון שדה התעופה.הגענו לשם אנחנו מחכים לטיסה שלנו.״טיסה להוליווד יוצאת בעוד חצי שעה״ אני שומעת מישהו מהרמקולים אומר.הלכנו לכיוון המטוס.התיישבתי במקומי לא ישבתי ליד ההורים שלי בגלל שלא היה מקום פנוי לידם התיישבתי הוצאתי ספר והתחלתי לקרוא.מישהו בא ומתיישב והוא היה נראה בגילי היה לו שיער שחור עניים חומות כמו דבש והעור שלו היה זוהר הוא בהחלט היה משהו.הוא התיישב וביקש שאני יקום מהמקום ״ילדה קומי זה המקום שלי״ הוא אומר בחוצפה ״לא זה המקום שלי ועם לא טוב לך אז לך למקום אחר״ אני עונה לו באותו חוצפה שדיבר אליי ״סליחה?נראלי את לא יודעת עם מי את מדברת״ אמר בארסיות ״אני יודעת שאני מדברת עם מישהו ממש חוצפן ושלא יודע איפה הוא יושב״ אמרתי בטון עצבני ״זה המקום שלי.אז לכי מפה לפני שתסתבכי בצרות״ הוא אמר בטון מאיים ״מי אתה שתאיים עליי!?ודבר שני אני לא זז מפה אז או שתישב לידי או שתתחפף״ אמרתי כולי אדומה מרוב זעם ״ואוו כמה אומץ יש לך״ הוא אומר בטון מתנשא.הוא מתיישב לידי ולוחש לי ״אבל ברגע שתינחתי מהמטוס החיים שלך לא היו כאלה קלים״ הוא אומר בארסיות.אני מצחקקת בארסיות,אני לוחשת לו בחזרה ״עוד נחיה ונראה״ וככה עברה הטיסה בדממה ובקרב מבטים של כל איזה עשר דקות.