להסתבך איתו

פרק 2

תומאס
הייתי בחופשה בנוי יורק בגלל שהייתי צריך להופיע באיזה נשף שאמא שלי אמרה לי.לא היה לי אכפת מנשפים וריקודים וכל אלה.היום עליתי על הטיסה שלי וההלכתי בין המושבים אני רואה מישהי יש לה שיער שחור ארוך וחלק.עיניים בצבע ירוק ויש לה נמשים עדינים על הפנים.בהחלט היא יפהפייה אבל היא ישבה במקום שלי.״ילדה קומי זה המקום שלי״ אני אומר בחוצפנות אבל לא אכפת לי ״לא זה המקום שלי ואני לא זז ועם לא טוב אז לך למקום אחר״ היא אומרת באותה חוצפה שאמרתי לה בהחלט יש לה המון אומץ עם היא יודעת עם מי היא מתעסקת ״סליחה?נראלי את לא יודעת עם מי את מדברת״ אני אומר ״אני יודעת שאני מדברת עם מישהו ממש חוצפן ושלא יודע איפה הוא יושב״ היא אומרת בטון עצבני ״זה המקום שלי.אז לכי מפה לפני שתסתבכי בצרות״ אני אומר בטון מאיים ״מי אתה שתאיים עליי?!ודבר שני אני לא זז מפה או שתישב לידי או שתתחפף״ היא אומרת כולה בזעם ״ואוו כמה אומץ יש לך״ אני אומר בהתנשאות אני מתיישב לידה ולוחש לה לאוזן ״אבל ברגע שתינחתי מהמטוס החיים שלך לא היו כאלה קלים״ אני אומר בארסיות.היא מצחקקת בארסיות ולוחשת לי לאוזן ״עוד נחיה ונראה״ וככה עברה הטיסה בדממה ובקרב מבטים של כל איזה עשר דקות.

נחתנו ונסעתי ישר משדה התעופה לבית שלי.הגעתי נכנסתי לבית וישר אמא שלי הסתובבה אליי.היה לה שיער בלונדיני זוהר עינים בצבע חום מהמם.אמא שלי הייתה בהחלט מציאה.היא מעצבת אירועים מפורסמת בכל העולם. ״תומאס הגעתה כמה התגעגעתי אלייך״ היא אומרת ושמחה ״היי אמא״ אני אומר ומחייך אליה ונותן לה חיבוק.״אוי מותק בטח אתה רעב שב אני ישים לך אוכל״ ״יואו כן אמא אני גווע ברעב״ אני מתיישב ואמא שלי שמה לי אוכל בקערה.זללתי את כל מה שהיה בקערה. ״תודה אמא,אני הולך להתכונן לבית הספר מחר״ אני אומר באדישות. ״בטח,רק אל תשכח שאני ואבא הולכים לחודש למיאמי בשביל התצוגות האופנה שהיו באולם שאני מעצבת״ אומרת אמא שלי בהתרגשות. ״בטח אמא שהיה לכם טיסה נעימה״ אני אומר בעייפות.הלכתי אל החדר וסידרתי את מה שצריך לבית הספר אבל הבחורה הזאת מהטיסה לא יצאה לי מהראש מהרגע שפגשתי אותה.למה אני חושב עליה?!,היא הייתה כזאת אנוכית אליי.אבל אף אחד לא העז לדבר אליי ככה וזה מוצא חן בעיניי.לא לא תומאס אתם לא מכירים זה את זה רק מהדיבור שלה אפשר לדעת שהיא כזאת אנוכית ולא מתחשבת אומר הצד האחר של הראש שלי.אני מחליט ללכת עם הצד הזה ולשנוא אותה עם אי פעם נפגש שוב בכלל.

קמתי בבוקר צחצחתי שיניים שטפתי פנים התלבשתי.ירדתי במדרגות וראיתי שההורים שלי כבר הלכו אבל אמא שלי לא שחכה אותי והשאירה לי אוכל במטבח עם פתק שהיה לי יום טוב.לקחתי את האוכל ונסעתי לבית הספר

הגעתי לבית ספר.שנכנסתי כולם הסתכלו עליי כל הבנות ניסו לדבר איתי,להידבק אליי ואני כבר רגיל לזה בבחינת כולן אני שחקן כדורסל מפורסם חתיך ושווה זיונים. הלכתי לכיוון החברים שלי ראיתי את ז׳אק החבר הכי טוב שלי והחבר הכי אידיוט שיכול להיות לי וראיתי את לוגן,בראיין וג׳יימס.ניגשתי אליהם ״מה קורה תומסוסו״ קרא ז׳אק בכינוי הכי מטופש ששמעתי אי פעם ״ז׳אק אמרתי לך לא לקרוא לי ככה״ אמרתי דיי עצבני אני לא אוהב את הכינוי הזה הוא נשמע מוזר ״היי תומאס״ אומרים שלושלת החברים שלי שליד ז׳אק ״היי מה קורה״ אני עונה.ז׳אק בא להגיד משהו אבל בדיוק היה צלצול. אבל כמובן שזה לא עצר אותו ואמר ״תומסוסו אל שתשכח יש מסיבה אצלי בערב״ אמר והתחפף לפני שהספקתי להגיב.הוא ידע מה תהיה התגובה שלי שהתשובה היא לא.

נכנסתי לכיתה התיישבתי לבד בשולחן כמו תמיד וככה עדיף לא אהבתי את העובדה שיושבים לידי במיוחד בנות.המורה נכנסת ואחריה מישהי מוכרת לי ופתאום אני קולט שזו אותה אחת מהטיסה הלסת שלי נפלה לריצפה שראיתי אותה והבנתי שהיא הולכת להיות התלמידה החדשה בכיתה שלי השיער שלה היה פזור ארוך וחלק היא שמה איפור ושפתיה היו אדומות כאילו היא ליקקה ארטיק היא הפנטה אותי מהיופי שלה אבל זה לא אומר שהיא כמו שהיא נראת מבפנים. המורה הציגה אותה בפי כולם ״טוב תלמידים זו היילי שארלוט ומקווה שכולכם תקבלו אותה בברכה״ אמרה המורה בחיוך.היילי הציגה את עצמה ובחנה את התלמידים ושהגיעה אליי הפרצוף שלה הפך לזועם ״טוב היילי את יכולה לשבת ליד... או יש מקום פנוי ליד תומאס״ אומרת המורה אני והיילי בשוק מזה שאנחנו יושבים ביחד ובאותה כיתה.היילי באה ומתיישבת ומפנה אליי את מבטה ולוחשת לי לאוזן ״או תראו מי פה השחצן המחוצף לומד איתי באותה בית ספר זו הולכת להיות שנה ארוכה מאוד תתכונן״ היא אומרת בארסיות שמשכה אותי בקטע לא שפוי נמשכתי אליה ולא הבנתי למה אני שונא אותה והיא שונאת אותי.