להסתבך איתו

פרק 26

תומאס
אני כזה מטומטם. אני כזה טיפש מה חשבתי לעצמי שהזדיינתי עם נוי יורק ופשוט נתתי לה ללכת ככה בלי להגיד כלום או משהו. מה עבר לי בראש?! חשבתי שאולי עם אני יזדיין איתה אז מה שאני מרגיש אליה יעבור לי כמו שקורה לי עם כל הבנות. אבל היא לא הייתה כמו כל הבנות אפילו לא קרובה להיות כמוהם. היא הייתה שונה. אחרי שיזדיינתי איתה לא עבד לי מה שאני מרגיש אליה. למה?! היא שונאת אותי ואני אותה.
ככה זה אמור להיות וככה זה אמור להישאר. אז למה אני מרגיש אחה משהו? למה אני לא שונא אוצה כמו שאני יודע לשנוא?! מה קורה לי?
יצאתי כזה מטומטם ומה שעשיתי לה במסיבה היה ממש מגעיל אפילו מגעיל זו לא מילה לתיאור של המעשה שלי. הייתי במיטה ופשוט בהיתי בתקרה ופתאום נזכרתי מהשיחה שאבא שלי התקשר אליי.
שאמא שלי לא עומדת לשרוד גילו לה מחלה מאוד קשה שהיא בלתי ניתן לתרופה ושהסיכויים שהיא תשרוד הם אפס אחוז.. אבא שלי אמר לי שיש לה שבוע גג עד שהיא שהיא תלך לעולמה. אני אפילו לא מצליח לחשוב על זה שאמא שלי פאקינג אמא שלי הולכת למות!
ירדו לי דמעות מהעיניים רק הממחשבה. ואבא שלי אמר שאיפשר להטיס אותה מאיפה שהם מהוליווד בגלל שיכול להיות שהיא לא תשרוד את הטיסה.. זה אומר שאני לא יוכל לראות את אמא שלי בפעם האחרונה בחייה..

קמתי בשביל ללכת להכין לי לאוכל הייתי גווע מרעב. הלכתי אל המטבח לקחתי דגיני בוקר שמתי חלב לקחתי כפית והתחלתי לאכול. אני מתבונן בבית ומבין שאחי לא פה. כמו תמיד או שהוא בבית לכמה ימים או שהוא בכלל לא בבית. פתאום אני שומע את הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שכתוב ׳אבא׳ בלי לחשבו פעמיים לקחתי את הטלפון ועניתי.
״הלו אבא הכול בסדר?״ שאלתי בלחץ.
״לא בן..הכול לא בסדר״ אמר אבא שלי בכאב.
״מה מה מה קרה?!?!״ שאלתי בדאגה והתחילו לעלות לי מחשבות של האם אמא שלי לא שרדה האם יש לאבא שלי משהו לא יודע כבר מה לישבו. ״זו אמא שלך..״ אמר אבא שלי בקוד צרוד.
״מה מה קרה לאמא?..״ שאלתי וירד לי דמעות באותה רגע שהבנתי למה אבא שלי מתכוון. היא מתה. היא הלכה לעולמה. אני לא מאמין שזה קורה לי! לא לא זה לא יכול להיות! ״לא אבא אתה צוחק איתי נכון?״ שאלתי בתקווה. ״לא בן אמ..א שלך לא שרדה״ אבא שלי אמר בקול שבור.
״מ..ה..״ אמרתי בהלם.
״כן בן..מחר אנחנו נגיע להוליווד לעשות את ההלוויה שלה..״
אמר אבא שלי בקול שקט. לא לא זה לא קורה לי! הוא עובד עליי נכון?! הוא סתם צוחק עליי בשביל הכיף נכון?! לא לא.. המילה ׳הלוויה׳ שמע י אותה חוזרת על עצמה בראש שלי פעם אחרי פעם.. כאילו הוא מנסה להגיד לי שהיא באמת מתה ואני לא משלים אם זה..
״בן אני לא יכול לדבר עוד מחר אני יגיע לבית בשש בבוקר תהיה מוכן ההלוויה היא בשעה שמונה..״ אמר אבא שלי באכזבה.
לא עניתי לו פשוט ניתקתי. נשארתי ללא מילים... הייתי כל כך בהלם שנשארתי ללא תיאבון. פשוט עזבתי את קערת הדגיני בוקר והלכתי אל המיטה לישון בתקווה שמה שקרה עכשיו הוא אולי חלום.

קמתי בחמש בבוקר וראיתי שתי שיחות מאחי. התקשרתי אליו.
״מה רצית?״ שאלתי את אחי.
״אתה מוכן?״ שאלה בלחץ.
״לא אני לא מוכן אני אמור להיות מוכן בשש אבא אמ..ר לי״ אמרתי בקול שבור שנזכרתי שזה ההלוויה של אמא שלי.
״אז תתארגן עכשיו אבא התבלבל בשעות אתה אמור להיות מוכן בחמש בבוקר!״ אמר אחי בלחץ אבל שמעתי בקול שלו שהוא היה שבור מבפנים. ״בס..דר אני מתארגן״ עניתי בקול שקט. התארגנתי וידאתי אל המטבח.