יומן סוף הימים (סיפור ראשון שלי)

אני לא הייתי צריך לעשות את זה

כול הפורומים והוואצאפ שלי היו מלאים במכתבי היתאבדות של אנשים שוויתרו,
בקריאות לעזרה ובעוד דברים מתרידים, אני מרגיש די מדוכא אחרי שקראתי את כול זה, עבר יום ואני עדיין מרגיש רע
הטלפון על 100 והמטען הנייד על 26
ראיתי כמה סרטוני עזרה ראשונה והישרדות

בכול מקרה הכתף שלי זה סתם מכה יבשה למזלי, זה כאב אבל גם זה יעבור, תאמת שזה די מתחיל לעבור
אני רעב מת אבל לא יכול לסכן ללכת לקחת את האוכל שבחוץ בגלל הזומבים, אני אף פעם כמעט לא רבתי מכות אז איך אני יגן על עצמי מזומבים? עדיף תמיד להימנע מקרב, קרב זה להיפצע, קרב זה לטחון קלוריות, קרב זה סיכון מיותר
-----

ניצלתי? שמעתי הליקופטר עף באזור והרבה ריצות לאזור שלו, עדיין יש כמה זומבים בבית אבל הרבה פחות ויותר מפוזרים, שפתחתי את הדלת לשניה לא ראיתי אף אחד איתי בקומה, אבל כן ראיתי תזוזה מכיוון המדרגות

------

מחר אני יעשה את זה, יש לי תוכנית, אני יבעט בדלת יחסית חלש כדי לגרות לכאן אחד ואז אני יפיל עליו את המקרר שאני ישים ליד הדלת
אני חושב שזה הסיכוי הכי טוב שלי
אמא ואבא לא עונים....הם בטח עסוקים בלשרוד בעצמם, אני לפחות מקווה
אבא לא ימות בכזה קלות, הוא היה ב669 שהוא היה בצבא, הוא יוכל לשמור על אמא
אין סיכוי שלא
אז למה יש לי תחושה רעה
הם לא אמורים בכלל להיות בארץ עכשו גם ככה, המחלה לא גם בחול נכון?