יומן סוף הימים (סיפור ראשון שלי)

חדשות גדולות

אתמול בלילה פיקוד העורף שלחו הודעה שב11 ב16 וב21 לחודש הם יביאו סירות תענוגים (כמו של קרוזים) לנמל בחיפה כדי להציל אנשים, יקחו אותם לאי שעדיין לא הגיעו אליו זומבים, בנוסף הם חוזים ש-75 אחוז מהאוכלוסיה לפחות כבר מתים, אבל אם שואלים אותי זה בטח יותר כמו 90

אז נראה שיש לי 19 יום מקסימום להגיע לחיפה מרחובות. לצערי הרב לא אוכל לקחת את כל האוכל והשתיה איתי
אז היום חגגתי טיפה ואכלתי המון
עדיין עצוב שאני אצתרך לנטוש קצת חטיפים ושתיה

לפני שאני יוצא אני עושה ספירת ציוד מסודרת

לטלפון יש 52 אחוז, אז ליתר ביטחון ציירתי בערך מפה של הדרך במחברת

הדברים החשובים שיש לי בטלפון זה,
מצלמה עם יכולת הגדלה
פיקוד העורף
פנס
מפה
סירטוני עזרה ראשונה והישרדות (שאת רובם אני כבר זוכר בעל-פה)

הנשקים שלי הם: קלע (טיפה הרוס) עם 13 יריות אבל אני יכול פשוט לאסוף אבנים,
צינור מתכת ארוך
פטיש קטן

ציוד: פנס חזק (עדיין עם סוללה מלאה)
ערכת תפירה
גליל סלוטיפ
חצי חבילת מגבונים (משתמש בהם במקום מקלחת)
ערכת עזרה ראשונה
ספרים על היאבקות ואיגרוף תילאנדי

ביגוד: גי (הוסט של האומניות לחימה)
חולצה קצרה (מתחילה טיפה להיקרע)
גינס
זוג גרבים לבנות מסריחות ברמות
נעליים שמתאימות לספורט
מסכה כמו של קורונה שיצרתי מ3 מגבונים
וכמובן תיק גדול מאוד

אוכל יש לי 15 פחיות שימורים 4 חטיפים
18 פחיות שתיה, בקבוק מים גדול חצי ריק ששכחתי שלקחתי איתי מהממד

מחר על הבוקר אני יוצא, אני צריך לקחת רכב כדי להגיע לחיפה, ברגל זה לא הגיוני
למזלי יש לי את המפתח לרכב של שמעון, ויש לי רישון נהיגה, רק נראה לי שיהיה קשה למצוא מלווה

היום אני בעיקר נח ונרגע, בעצם יש לי רעיון
לשמעון יש אותו טלפון כמו שלי..אני יכול ללכת לקחת אותו ולהוציא לו את הסוללה, מתי שיגמר לי אוכל להחליף סוללה.
אני יצא עכשו, לעזאזל עם לנוח יש לי דברים לעשות
--------
אוקי זה היה מאוד מהיר
הלכתי לכיוון הגופה כאשר ראיתי זומבי בדרך, הורדתי לו את הצינור על הראש מאחורה מה שעשה קצת רעש, אז לזכור לא להישתמש בצינור אם אני קרוב להרבה אוייבים

בכל מקרה לקחתי את הטלפון ובדרך חזרה לחדר עצרתי לבדוק מה קורה עם הקהל זומבים בקומה למטה, הם עדיין שם אבל במבט מקרוב אני מזהה שהרכב שהתרסק דרך הקיר זה הרכב של שמעון מה שאומר שאני אצתרך לפחות להתחיל את הדרך ברגל, מחר בבוקר אני אצא.