אתה סומך עלי?

פרק 23

השעה הייתה 2 בלילה לינו וג'א היו במכונית ממול לבית של האן.
הכל היה נראה רגיל .
הם התלבשו בלבוש שחור עם מסכה וכובע שמש.
"אתה בטוח לגבי זה?" ג'א ניסה למחות את ההתלהבות שלו כשגילה איפה המפורסם שהוא אעריץ גר!
לינו הנהן
"תגיד לי אם מישהו מגיע.
הוא הניח את האוזנייה שלו באוזן ויצא לכיוון ביתו של האן.
ג'א עצר את הנשימה מרוב לחץ.

לינו מקיש את הקוד שהאן שלח לו
הדלת נפתחה.
הבית היה חשוך הוא נכנס בצעדים חירשים שהוא בודק שאין אף אחד בבית.
החדר של האן היה בסוף המסדרון הוא הלך בשקט מנסה לא להשמיע רעש.
הדלת שלו הייתה פתוחה ,הוא נכנס וניסה לחפש במגירות את הטלפון שלו.
לא היה סימן לטלפון..
איפה הוא אמר?
לינו פתח את הטלפון שלו וניסה לחפש בהודעות שלו עם האן איפה הוא אמר בדיוק.
אולי הוא שכח בדיוק איפה הוא שם את זה?

בינתיים ג'א מסתכל לכיוון הבית כשהוא רואה דמות מוכרת חונה בחנייה.
זה היה טא.
הוא נבהל והודיע ללינו בקשר
-לינו הסוכן שלו כאן-
לינו שמע את הדברים.
'אני לא מוצא 'הוא לא הבין איפה זה
'אולי?...זה אצל טא'
-לינו!!!! הוא נכנס!!!-ג'א אמר לו בלחץ והפסיק את מחשבותיו.

ג'א דפק את הראש שלו בשמשה של הרכב.
הוא מקווה שהוא מספיק חכם.
טא נכנס לבית והדליק את האור
הוא דיבר בטלפון.
לינו התחבא מאחורי הבר של המטבח.
הוא קיווה שטא לא יתחיל להסתובב לו סיבובים.
-"אתה חייב למצוא אותו אתה מבין?" טר צעק לטלפון מייאוש
איפה האן יכול להתחבא?!
הוא הניח את המפתחות של המכונית על השולחן בחוזקה.
הוא עדיין עמד תקוע במקום
לינו רק האזין לשיחה בשקט.
טא הלך לכיוון הספות לינו זז קצת שלא יראה אותו.
הוא הניח חפץ מוכר על הבר.
זה היה הטלפון של האן.
הוא מלמל מילים לא מובנות לטלפון וניתק.
לינו עצר את הנשימה שלו שהוא התקרב לכיוון המחבוא שלו.
הוא עצר לרגע פונה לכיוון החדרים.
לינו נשם בהקלה.
טא נכנס לחדרים לינו הרים את עצמו לאט לאט.
הוא ראה את הטלפון מונח על השולחן.
אם הוא יקח את זה טא יבין.
הוא צריך לראות איפה הקבצים ולשלוח לטלפון שלו מהר.
הוא הסתכל שטא לא חוזר וחיפש בקבצים.
האן אמר לו ששם הקובץ זה מצלמה אבטחה בית.
הוא חיפש זה נמצא.
הוא שלח מבטים שטא לא מגיע.
היה שם יותר מידי קבצים.
הוא צריך למצוא את היום שהוא הגיע אליו
היה שם גם יותר מידי לא היה לו זמן לחפש הוא סימן את כל הקבצים של אותו היום ושלח לעצמו דרך הבלוטוס.
זה עדיין מעביר.
הוא מרגיש את המתח באוויר.
הצעדים של טא נשמעו ,בטח הוא מחפש סימנים למקום שהוא עזב.
לינו מתעצבן בשקט
זה לא העביר הכל .
נו .....
טא יצא מהחדר לינו ראה שהקובץ האחרון עובר.
הוא מסתכן.
לינו לקח את הטלפון של האן התכופף מאחורי הבר .
טא לא שם לב לחפץ שנעלם הוא הסתובב במעגל סביב עצמו וחייג .
לינו ראה שהקובץ עדיין מתעכב.
הלחץ טיפס לו בגוף.
טא דיבר בטלפון עם האנשים שלו.
לינו לא כל כך רצה להקשיב רק שהקובץ יעבור.
כן!זה הצליח .
הקובץ עבר .
הוא ניתק את עצמו.
הוא הניח בעדינות את הטלפון של האן בחזרה בלי שטא ישים לב.
ונשם המשימה בוצעה.
רק צריך....
לצאת מכאן.
טא עדיין דיבר.
זה יקח נצח.
"אתה צודק איך לא חשבתי על זה " קטע מהשיחה תפס את לינו לא מוכן.
"תשלח אנשים לאכסניה שהיינו בה איך שכחתי"
לינו בלע את רוקו.
הוא חייב להוציא את האן משם מהר.
הוא פתח את הטלפון שלח לאג'ומה הודעה
_הם מצאו את המיקום. _
הוא ניסה למצוא דרך לצאת מהבית.
הוא חייב למהר .
טא נאנח בקול וצעד למקום שהיה מונח הטלפון של האן.
לינו הלך מסביב בצעדים קטנים שלא ייתפס.
טא לקח את הטלפון שלו הניח בכיסו.
והלך לכיוון דלת היציאה הוא יצא.
לינו נשם לרווחה במספר 100 להיום.
הוא חיכה שג'איון יגיד לו בקשר שהוא יצא מחניה.
וזה לא איחר לבוא.
"-יצא-"
לינו יצא מהבית במהירות ונכנס לרכב.
ג'איון עד עכשיו היה במתח אימים
"נו?" הוא הסתכל עליו בצפייה.
לינו אמר במהירות
"חייב להוציא אותו משם,הם מצאו את המיקום."
"אמרת לאג'ומה??"
"היא לא עונה!" לינו בדק שוב את הטלפון שלו אין מענה.
הוא ניסה לחייג אליה זה מעביר אותו למעבר הקולי.
"תנסה להתקשר להאן."
לינו לא רצה להלחיץ אותו אבל לא היה לו ברירה.
הוא חייג אליו
צלצול ..
עוד אחד.....
"למה הם לא עונים?"
"תירגע אולי הם ישנים ולא שומעים את הצלצול" ג'איון ניסה להרגיע אותו.
לינו נסע כמו משוגע בכביש לכיוון האכסניה.
ג'איון החזיק חזק בדלת שלא יפול מהמהריות
"גם אם תיסע מהר ויהיה לך מזל שלא יעצרו אותך לא תספיק להגיע לפני הזריחה."
לינו לא ענה לו נסע כמה שיותר מהר.
ג'איון בינתיים לקח את הטלפון של לינו בדק בין הקבצים .
"תנסה שוב להתקשר"
ג'איון מסתכל עליו בייאוש
וחייג להאן.
"הלקוח אינו זמין נא התקשר מאוחר יותר..."
לינו דפק על ההגה שזה השמיע קול צפצוף חזק
ג'איון נבהל הוא לעולם לא ראה את לינו נלחץ.
הם הגיעו לאכסניה בסביבות 6 בבוקר
זה היה נראה שהכל רגוע.
לינו פתח את הדלת במהירות ורץ לכיוון הבית.
ג'איון חיכה בחוץ.
"האן!!" הוא צעק ועלה במדרגות
הוא לא היה בחדר.
הוא בדק בכל החדרים אך אחד לא היה בבית.
לינו יצא החוצה בשעט וראה את האן אג'ומה המומים ליד ג'איון.
הם מחזיקים בשקיות.
לינו לא חשב הוא רץ לכיוון האן וחיבק אותו חזק.
הוא כל כך שמח שטא לא מצא אותו עדיין
כל הלחץ שלו התפוגג בחיבוק חזק.
האן לא עיכל את זה ועמד שהשקיות בידיו ולינו מחבק אותו.
ג'א ואג'ומה שתקו .
הם גם היו צריכים לעכל.
לינו שחרר מהחיבוק הדב שלו והחזיק את לחייו של האן "למה לא ענית?" הקול שלו היה בסף בכי.
"אנ..הטלפון היה בבית.." הוא לא הצליח לדבר.
מה קרה?....
לינו קירב את פניו לפנים של האן ובכה בכי הקלה.
האן עזב את השקיות וחיבק אותו .
ג'איון צפה המום...
זה לא היה נראה סתם מחזה של שתי חברים.
אחרי שלינו נרגע האן וג'איון התיישבו ברכב וחיכו שלינו יסיים להסביר לאג'ומה את הדברים.
"אז..." האן ניסה להבין מה קרה דרך ג'איון הוא לא הבין מי זה כל כך.
ג'איון נזכר שהוא כאן
"הסוכן שלך מצא את המיקום,לינו נלחץ מזה שלא ענית והוא נסע לכאן כמו מטורף ,הרגשתי בלונה פארק" הוא סיים בתלונה כרגיל.
האן הסמיק מהמחשבה שלינו דאג לו כדי כך.
ג'איון שם לב לזה...
"אז אתם לא רק מכרים"
"הא?" האן יצא מהמחשבות שלו
ג'איון צחק "אתם יותר ממכרים נכון?"
"לעולם לא ראיתי את לינו ככה בלחץ בגלל בן אדם...."
האן נגע בשיערו בבישנות.
אין לו מה לכנו לזה ...בדיוק לינו נכנס למכונית והפריע לשיחה בינהם
ג'איון התאכזב לרגע.
הוא בא להניע את המכונית וג'איון עצר אותו
"מה?" הוא הסתכל עליו בסימן שאלה
"תן לי לנסוע ,הספיק לי הלונה פארק שלך" הוא הרגיש שאם הוא יסע ככה שוב הוא יקיא בכל הרכב.
לינו לא התווכח ככה הוא רצה להיות ליד האן כרגע הוא יצא מהמושב של הנהג עובר למושב האחורי מאחורי האן.
ג'איון רק חייך מהסיטואציה ונכנס למושב בנהג.
הם נסעו.
ואין להם מושג לאן.
הם ישבו בשתיקה לא היה להם מה לומר.
במיוחד שיש מישהו שלא קשור במכונית
הם נסעו בדרך המוכרת לסיאול.
האן נלחץ
"לסיאול?..."
לינו הרגיע אותו במגע רך בכתף
"השכרתי שם דירה בנתיים נהיה שם."
"אבל."
"אין לנו ברירה האן."
האן לקח נשימה. והסתכל מבעד לחלון.
העיר נראתה מקרוב הם מגיעים.