אתה סומך עלי?

פרק 22

ג'איון ראה את המיקום ומחק את כל ההודעות האחרונות.
הוא נכנס לחדר והתלבש בתלבושת של אוניברסיטה. לקח את תיק הגב של הלימודים שלו.
הוא נכנס לרכב שעיניו מסתכלות לראות אם יש מישהו שעוקב אחריו.
הוא הניע את הרכב .
ונסע לכיוון האוניברסיטה.
הדרך עברה בשקט .
הוא נכנס לחניה ויצא מן הרכב ונכנס לאוניברסיטה.
כל מי שעוקב אחריו ידע שהוא נכנס לאוניברסיטה ולא יחשוד.
ואכן היו עליו עיניים.
איש עם עיתון לבוש שחורים התיישב בספסל והמתין עד שהוא סיים את לימודיו.
בינתיים ג'איון יצא מהכניסה בלי שהוא שם לב והלך לכיוון האחורי.
הוא נכנס לתחנת אוטובוס וחיכה למונית שהזמין.
היא הגיעה ואמר לנהג את כתובת הבית.
נושם לרווחה הוא הוריד את המעקב ממנו.
הוא התרווח בכיסא ונתן לעצמו שבחים על כמה שהוא לפעמים גאון.

.....
האן הניח את הטלפון בשידה ,הוא היה עם חלוק מקלחת.
הוא הסתכל על עצמו במראה ונגע בשיערו הרטוב.
הוא היה מודאג מה לינו הולך לעשות?
הוא נאנח הוא מתעדכן בחדשות .
הוא התלבש וייבש את השיער
נשמע רעש גדול בקומה למטה האן נבהל.
"מה זה היה?..."
הוא פתח את הדלת בעדינות
והלך בשקט למדרגות הוא ירד בפסיעות שלא נשמעו.
הלב שלו דפק על 100
"אג'ומה?.." הוא לחש.
לא היה קול.
זיעה בצבצה לו בפנים מרוב לחץ.
הוא שמע צעדים.
הוא עלה מדרגה .
אג'ומה מופיעה לפתע למטה
האן נבהל קולט שזאת רק אג'ומה
"למה לא ענית לי?"
"קראת לי?" היא לא הבינה למה האן נראה כאילו ראה שד.
"שמעתי..רעש לא הבנתי"
"אה אוי מסכן שלי" אז הוא רק פחד היא חייכה בהקלה.
"בוא בוא אין כאן אף אחד ,רק זקנה כמוני."
האן ירד הפחד שלו נעלם.
"מה זה היה הרעש הזה?!"
"ניקיתי כאן ולפתע נפלה לי תיבה ישנה "
היא הלכה והרימה אותה ,היא תמכה בגבה היא כבר לא צעירה.
האן עמד והביט .
היא התיישבה וסימנה לו לשבת לידה
הוא התיישב והסתכל על התיבה המוזרה הזאת.
היא ניסתה לפתוח אותה .
ברעד חורק זה נפתח ומלא אבק יצא הם השתעלו
היה שם כל מיני תמונות ישנות.
אגומה הרימה תמונה ונשפה בחוזקה להוריד את האבק.
לינו ילד קטן בגיל 7 מתנדנד על נדנדה ישנה.
אג'ומה חייכה מלהיזכר באותו יום שהיא הלכה איתו לגן שעשועים.
הוא כל כך שמח שהיא צילמה תמונה למזכרת.
"זה לינו?" האן שאל בהתעניינות
אג'ומה הנהנה
"גידלתי אותו כשהיה קטן"
היא שמה את התמונה על השולחן והרימה עוד תמונה.
שם היא ולינו אוכלים גלידה,לא היה להם כסף ובשבילם הגלידה הייתה אוצר
"אני זוכרת שכאן לינו עזר לי רציתי לפנק אותו במשהו גדול וקניתי גלידה הוא כל כך אהב את הטעם הזה,בטח אצלך זה היה משהו שאתה יכול לקנות בכמויות אה?ילד מפונק היית בטח" אג'ומה הסתכלה על האן חיוך על פניה קמטים מתמתחים על פרצופה העדין.
האן גיחך בשקט
"אולי הייתי עשיר אבל לא מפונק."
אגומה הורידה את החיוך.
היא פגעה במקום כואב?
היא שתקה.
"ההורים שלי מתו כשהייתי בן 6 גרתי עם דודה שלי עד שהיא התבגרה ונשלחה לבית אבות.
אז הייתי חסר אונים ופגשתי את טא...
הוא עזר לי בכל מה שהייתי צריך" הקול היה שבור.
הוא לא מאמין שטא ככה יעשה לו.
הוא הבנאדם שהכי סמך עליו מאותו יום.
הוא ניגב את הדמעה שיצאה בעקשנות .
"יש עוד תמונות?" הוא העביר נושא.
לא היה לו חשק להיכנס לזה.
אג'ומה לא לחצה עליו.
היא ראתה לו עוד תמונות מצחיקות,מביכות,מרגשות.
הם ישבו ככה עוד כמה דקות.
"אתה רעב?"
האן לא שם לב לזמן שעבר
"קצת"
"להכין לך את הדייסה?" היא הניחה את התמונות על שולחן וקמה.
האן הנהן הוא הבטיח לינו שהוא יאכל.
"תודה"