אתה סומך עלי?

פרק 27

האן על הרצפה העולם מסתובב סביבו
הוא הרגיש צל מעליו.
"ה..אן" לינו מעליו.
"לינו...אתה חי" הוא קם לישיבה ,שוטרים הגיעו לזירה כובלים את השומרי ראש ,וטא כבול שרגלו פצועה.
אז קול היריה הייתה מהשוטרים ,הוא נשם בהנחה שזה הגיע.
הוא נעמד הלך לטא.
טא היה מבולבל ממה שהיה עכשיו.
"אתה חושב שהייתי בא ללא תוכנית מהצד? טא כל התקשורת יודעת מי אתה." האן העיף לו בוקס לפרצוף "וזה רק על זה שגרמת ללינו לסבול.
"בן זונה!!!" טא קילל בקולי קולו השוטרים העבירו אותו לניידת ,ג'איון נכנס בסערה לאכסניה הוא רץ ללינו "אתה בסדר? מה המנוולים האלה עשו לך" הוא היה נראה כל כך רע.
לינו הנהן וניסה לחייך.
האן התקדם לעברם
"למה לקח לך זמן?"
"עד שהם הגיעו לקח זמן"
האן נשם בהקלה ,טא יקבל את המגיע לו.
הוא התכופף ללינו "אתה חייב רופא."

....
כעבור 12 שעות בבית הרפואה:
"אני בסדר באמת" לינו ניסה להרגיע את האן שכל רגע שאל אותו אם הוא צריך משכך כאבים.
"בטוח? הוא החזיק את הכיסא גלגלים במסדרון בית החולים.
"כן." האן עצר עם הכיסא מול המסך שתלוי במסדרון.
כל התקשורת דיברה על המקרה .
האן חייך בסיפוק של נקמה.
טא קיבל מאסר עולם.
לינו לא היה נראה נלהב
"אתה לא שמח?"האן שאל אותו כשראה את הפרצוף החמוץ שלו.
"אני שמח כמובן,אבל אתה..."
"מה איתי?"
"הקריירה שלך"
"אל תדאג לי לינו,כרגע זה לא מה שחשוב."
"אוקיי"
"עכשיו כואב לך משהו?"
"האן!!"
"צחקתי צחקתי ,מה אתה לוקח קשה."
לינו נאנח.

......
ג'איון ניקה את האכסניה מכל הבלאגן .
"תודה לך ילד" אג'ומה שמחה שמישהו בא לעזור לה מכל התקופה הזאת.
"אין על מה"
"עברתם חוויות קשות אה?"
"גם את ,אני מצטער על הכל"
"אייש נו אני זקנה מה כבר קשה,אתם עדיין ילדים"
ג'איון חייך לעברה היא צודקת ,עדיין אי אפשר לדעת מה ההמדך אם האונברסיטה תסכים שלינו יחזור?ומה יהיה עם הקריירה של האן?
הכל עדיין לא פתור.
נשארו עדיין קצוות פתוחים.

"השתחררת?"ג'איון כגא היה בדרך חזרה לסיאול
הוא חייג ללינו בשביל לבדוק מה שלומו.
"כן,אני בבית"
"אתה כבר הולך נורמלי?"
"כן אני עם קביים אבל אני הולך "
"יופי יופי והאן?מה איתו?"
"הוא הלך לתת עגות בתחנה המשטרה ,רציתי לבוא איתו אבל הוא התעקש שאנוח"
"אני מסכים איתו אתה צריך לנוח" ג'איון עצר ברמזור אדום.
"ג'א"
"כן אחי"
"תודה על הכל"
"בטח מה"
צבע אדום השתנה לירוק והוא עבר את הצומת.
"אתה כבר בסיאול?"
"עדיין לא,אל תעשה צרות "
"אין לי איך" כל הגוף שלו שבור מכאב.
"חחח טוב אחי נדבר,אני נוהג..."
"תנהג בזהירות" לינו ניתק.
הוא יושב כל היום מתבטל בספה בסלון אין לו מה לעשות משעמם לו כל כך לפתע.
הוא הסתובב בבית של האן ,הוא היה גדול ויפה.
היו שם כל מיני תמונות ויצירות אומנות
הוא נאנח שראה תמונה של האן מופיע מאושר
הוא זוכר את המילים שלו באותו יום שהם התוודו לאחד השני.

"חשבת פעם איך זה להיות חופשי?" האן פתח את ליבו לפתע
לינו שתק.
"החלום שלי זה להיות אהוב על כולם ,לתת את כל כולי לעולם הזה שיהיה יותר שמח,אבל בגלל שאני שונה כולם שונאים או ת...י"קולו של האן נשבר ירדו לו דמעות שחיכו כל כך הרבה זמן

'אני לא יכול שזה יסתיים ככה' הוא חשב ברצינות.
האן השקיע כל כך הרבה.
הוא לא יכול סתם ככה לוותר על החלום שלו.
הדלת נפתחה בזמן המחשבות שלו
האן הופיע מולו הוא הסתכל עליו בסקרנות
"איך היה?"
"בסדר,בקשר לטא הוא לא יציק יותר.
ובקשר אלייך סידרתי הכל האוניברסיטה מוכנה לקבל אותך בחזרה."
"מה??איך?? אל תגיד לי..." לינו ניגש אליו למרות הכאב שחש בזמן שהוא הלך.
"תרגע אתה עדיין צריך לנוח"
"לא האן אתה לא שוב ויתרת על עצמך נכון?"
האן צחק "מה פתאום ,לא ראית את החדשות?"
"איזה?" הוא לא רצה לפתוח חדשות לא היה לו חשק לכעוס.
האן תמך בו והשיב אותו בספה.
הוא פתח את הטלוויזיה
הייתה שם הפגנה תמיכה בקהילה הגאה.
מאות מעריצים של האן ג'יסונג באו לתמוך בו
על הדרך שהוא בחר,לינו היה בשוק.
"אז זה אומר?"
האן התיישב לידו "לא כולם חושבים שזה רע"
לינו התרגש "אתה יכול להמשיך להיות זמר??"
"כן,איתך ביחד." הוא לחץ לו את היד.
לינו חייך " אני אתמוך בך בכל הדרך"
"אני יודע" הוא החזיק את השרשרת הכוכב שלינו הביא לו באותו היום"הרי אני הכוכב שלך" הוא קרץ בחביבות
"ואני המעריץ מספר אחד שלך" לינו החזיר לו קריצה ונישק אותו נשיקה קלילה בשפתיים.
"אני עדיין חייב הסברים ממכם" ג'איון עמד מולם הם לא שמו לב שהוא נכנס.
לינו השפיל את המבט
"לינו לינו לינו" ג'איון התיישב לידו כשהוא מחבק את הכתף שלו בחיבה.
"אתה בן זוג של הזמר שאני הכי מעריץ,ולא אמרת לי????????איך אתה מסתיר מחבריך הטוב?" הוא עשה קול אומלל ופגוע.
האן צחק .
"חברי הטוב לא הפסיק לחפור לי עליו שחשבתי שהוא בעצמו מאוהב בו" לינו נתן לו מכה קטנה בראש.
ג'איון עשה פרצוף פגוע "סליחה??? שאני אקח ממך את הבן זוג? לא לא "
"תסתום"
לינו שיפשף את שערו של ג'איון.
הם רבו כמו ילדים קטנים ,האן צפה מזה מהצד ושמח שסוף סוף הכל חזר לקדמותו.