אתה סומך עלי?

פרק 9

(Pov lee know)
הדלת נסגרה מאחורי ,הורדתי את הנעליים.
פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק מים פתחתי אותו ושתיתי עד הסוף.
"אייש."הייתי מותש מכל היום הזה.
התיישבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה
כנראה זו הייתה טעות.
האן מופיע לי במסך.
הוא נהיה מפורסם כמו שחלם.
שמחתי בשבילו כל כך.
הרגשתי הקלה שהוא קיבל את מה שהוא רוצה ולא הייתי אנוכי.
אבל הלב שלי..ריק.
כאילו כיבו את כל הנרות .
אני לא מפסיק לחשוב עליו.
כבר חצי שנה עברה לה בטח הוא כבר שכח אותי יש לו כל כך הרבה תהילה ובנות רודפות אחריו.
חייכתי מעייפות הייתי כאוב .האהבה הראשונה שלי נכשלה לגמרי.
התחרטתי שהתחלתי את זה.
הייתי טיפש באותו רגע .
עצמתי את עיניי .
דמותו של האן הופיע מולי שערו החום עיניו השחורות שראו את הכאב שלו.
נזכרתי בנשיקה הפרועה שלו כשהוא נגע לי בשפתיים
זה היה מתוק וחמים כאילו אני שותה כוס תה ביום גשום.
היד שלי עברה בלי ששמתי לב בגוף שלי.
ככל שאני מדמיין על האן אני מרגיש את הלהט בגוף שלי עולה.
הגוף שלו היה כל כך סקסי..
היד שלי ליטפה את האזור הרוכסן של המכנס .
פתחתי את הרוכסן בעדינות כשאני מדמיין את האן קרוב אלי נוגע בי.
בכל גופי.
היד שלי נכנסה לתוך הבוקסר שלי.
התחלתי להרגיש את חום גופי עולה
גנחתי.
ליטפתי את הזין שלי לאט לאט .
החזה שלי עלה וירד בקצב אחיד.
"האן...אני מתגעגע אלייך"אמרתי.
התחלתי להזיז את היד שלי בפראות יותר ויותר.
עד שגמרתי.
העיניים שלי עדיין היו עצומות הנשימות שלי ניסו להסתדר כהרגלם.
שקעתי בשינה עמוקה.

צלצול הטלפון העיר אותי באמצע השינה המתוקה שלי.
לקחתי אותו בעצבנות
"הלו" עניתי בקול ישנוני.
"אחי אל תגיד שישנת עד עכשיו.."ג'איון היה מעבר הקו.
"מה הבעיה בזה?אני לא חושב שיש לי עיסוקים היום"פיהקתי אני רוצה לחזור לישון.
"אתה לא אמיתי תסתכל מה השעה"
העיניים שלי היו מעורפלות מהשינה ,ניסיתי להסתכל על השעה נורמאלי.
קפצתי מהמקום בבהלה.
9 בבוקר ביום למחרת.
ישנתי 14 שעות!!
"אתה מאחר!"ג'איון הבין שראיתי את השעה לשמע הבהלה שלי.
ניתקתי לו ורצתי להתקלח.
חפפתי את השיער במהירות
יצאתי מהמקלחת שמתי חלוק
לקחתי את המברשת שיניים שמתי את המשחה צחצחתי את השיניים מול המראה כשהמחשבה היחידה שעברה לי בראש איך הצלחתי לישון עמוק כל כך.
סידרתי את השיער והתלבשתי.
לקחתי את התיק הלימודים ורצתי מהבית לכיוון האוניברסיטה.

פוב סופר:
לינו רץ במהירות לאוניברסיטה הוא לא שם לב מאבן שהייתה מונחת שם ומעד קדימה.
הוא נפל שמולו מישהו גבוה עם חליפה שחורה אלגנטית ,שערו מסודר
לינו הרים את עיניו אליו.
זה היה טא.
הוא קם ניקה את הלכלוך שעליו.
והביט בטא בשנאה .
"מזמן לא נפגשנו" טא חייך חיוך ערמומי.
לינו עיוות את פרצופו "כן.."
טא התעלם מהתגובה.
"בוא נגש לעניינים"
"אני לא חושב שיש לי איתך עניינים"לינו עצר אותו באמצע משפט.
טא צחק "אתה מתוחכם יותר ממה שחשבתי"
לינו שתק.
"עברו כבר 5 חודשים שלא ראית את אהובך כבר השתגעת?"טא חייך לינו רצה לתת לו בוקס לפרצוף המגעיל שלו.
לינו לא שואל איך טא ידע מזה.
כנראה האן סיפר לו.
הוא לקח כמה נשימות והביט בעיניו של טא.
"אני רואה שאתה נהנה מהצלחה שלך" לינו עקץ אותו בחזרה עם חיוך מתנשא.
טא אדים.
"אני מצטער בשבילך.האן מצא את החיים שלו סוף סוף הוא לא היה יכול להישאר עם "הוא הסתכל מכף רגל ועד ראשו של לינו בגועל והמשיך "עם טיפוס כמוך,הוא אפילו לא זוכר אותך."
לינו ניסה להיות אדיש מבחוץ שבתוכו מתחוללת סערה.
"אני לא חושב שזה מה שהוא רוצה."
טא צחק בקול.
"חהחהחהחהחחה אוי זה טוב" הוא החזיק את הבטן שלו מרוב צחוק.
לינו עמד בשתיקה.
טא עצר לפתע מהצחוק המתגלגל והתקרב ללינו מרחק נשימה.
"אני מזהיר אותך.אם תעשה בעיות בעתיד אתה יודע לאן -"
לינו השתיק אותו "אתה מאיים עלי?"
טא הוריד את הראש שלו וחייך חיוך קטן והסתכל חזרה ללינו.
"סוג של" הוא לחש.
לינו הסתכל עליו בלי לומר דבר כמה שניות.
הוא שכח שהשיעור התחיל מזמן .
ועד כמה שהוא מיהר.
הוא שכח מהכל.
רק טא מולו.
והעצבים שיוצאים לו בגוף לאט לאט.
הוא לא היה צריך לסיים את זה ככה ,משהו לא בסדר עם הסוכן הזה.
לינו נאנח.
לקח את התיק שלו שנפל לרצפה מהנפילה.
הוא דחף את טא הצידה והתקדם בצעדים מהירים ורותחים לכיוון האוניברסיטה.

המחשבות של לינו התבלבלו
הוא לא ידע מה לחשוב.
הוא הלך במהירות שיערו עף ברוח.
הוא מתאפק לא לבכות.
הוא חייב להיות חזק ,האן לא מפסיק לעלות לו בראש.
זה מתיש
הוא נעמד ומסתכל על השמיים ,שורף לו העיניים.
כל הזמן הזה הוא היה חזק דווקא עכשיו בגלל משהו קטן הוא יבכה?
הוא עצם אותם ושואף אוויר צח.