אחרי שאני מעבירה את כל היום בבהיה בטלוויזיה מולי, אני יודעת שאני צריכה ללכת לעבודה כדי שאוכל להשיג את הכסף לעוף מהעיירה המחורבנת הזאת אבל אני גם יודעת שאני לא רוצה לראות את הפרצוף הזחוח של ג'ונתן אחרי שהוא קיבל מה שהוא רוצה ממני.
סתומה שכמוני, ניסיתי להתגרות במלאני והייתי צריכה לשחק את המשחק עד הסוף כדי שזה ישמע אמין.
אבל לא באמת הייתי צריכה לעשות את זה ועל אף שאני שמחה שהיא שמעה את הגניחות שלנו כשהיא עדיין הייתה על קו הפלאפון אני גם עצבנית בטירוף על עצמי שגררתי את עצמי לשטות הזאת.
הנייד שלי רוטט ואני מוציאה אותו מכיס המכנסיים שלי, מחליקה על האייקון הירוק וממשיכה לצעוד ברגל לכיוון הבר של קנון. או יותר נכון של ג'ונתן כי הוא קנה אותו.
"הלו." אני אומרת לשיחה.
"ליסה, איפה את נמצאת?" קולו של ג'יימס מארס נשמע מעברו השני של הקו, מודאג.
"אני בת עשרים אתה יודע." אני צוחקת.
"לא שאלתי בת כמה את," הוא משיב, "את מדאיגה אותי לאחרונה. עוזרות הבית אומרות שהחדר שלך לא צריך סגר הניקיון כי את בקושי נמצאת שם."
"אני בסדר גמור ג'יימס." אני נושפת אויר בתסכול.
אני שונאת את זה שהוא מודאג כל כך לשלומי בעיקר כי זה פשוט לא מגיע לי.
אבא שלי ניסה לרצוח אותו ואת כל המשפחה שלו, אמא שלי לקחה חלק בתוכנית הזדונית הזאת ואחרי הגדול גם שיתף פעולה. והוא... במקום לכעוס ולהעיף אותי לרחוב שאסתדר בעצמי, פתח בפניי את דלת ביתו והעניק לי קורת גג, אוכל ובגדים.
"אני יודע שאת לא בסדר ליסה וזה בסדר להודות בזה כשאת צריכה עזרה. אני יכול להעניק לך את כל המשאבים כדי להיות בסדר." הוא אומר את הנאום הקבוע שלו.
"אני לא רוצה את הכסף שלך." אני לא אקח כבך מאף אחד. כל סנט שיהיה לי אני ארוויח בזכות עצמי.
לא אהיה תאבת בצע כמו המשפחה החולה שלי.
לא אהיה הם.
"אבל את צריכה אותו." ג'יימס אומר.
"אני גם לא צריכה אותו. אשיג את הכסף שלי בעצמי."
"יכול להיות שתצליחי. אני לא פוסל את האפשרות הזאת אבל כמה זמן זה ייקח לך? שנה? שנתיים? ארבע שנים? למה לא להשיג את הכסף מוקדם יותר ולקחת את מה שאני מציע לך?" הוא אומר ואני יודעת שהוא צודק אבל אני בחיים לא אודה בזה בדיוק כמו שלא אקח ממנו נדבות.
"תודה ג'יימס. אני מעריכה את הנדיבות שלך אבל בבקשה תן לי להצליח לבד. בסדר?"
"אני תמיד אעזור לך. ברגע שתבקשי ממני את תקבלי. אז תגידי לי כשתתחרטי." הוא אומר ומנתק את השיחה. אני מכניסה את הנייד לכיסי על אף שבא לי לנפץ אותו על המדרכה בכניסה לבר של ג'ונתן.
YOU ARE READING
אבקת סוכר
Storie d'amore"לילה טוב," "לא הבנתי," "איזה חלק לא הבנת בצמד המילים לילה טוב?" "את זה שאתה אומר את זה במקום לעשות את מה ששילמת לי בעבורו." "שילמתי על יום שלם איתך," "אתה לא צריך להזכיר לי. מתי מגיע החלק שבו אתה מזיין אותי ואז אתה יורד לי מהגב?" "החלק הראשון...
