3- מי אתה?

90 11 25
                                    

×נקודת מבט אדיסון

זזנו עם קול צלילי המוזיקה חייכתי כמו שלא חייכתי מעולם, מה הגבר הזה עושה לי?

*פלאשבק:
"לעולם אל תצפי ממישהו לאהבה, לפחות תתני את עצמך ואז אולי תרגישי שווה"
סוף פלאשבק.

קפאתי לרגע במקום.

"אדיסון הכול בסדר?" רייאן שאל וקולו העיד על חשש

"כן, כן רק רגע אני חוזרת" אמרתי ופסעתי לכיוון השירותים כדי לרחוץ את פני מעט כדי להתעשת.

לאחר עשר דקות שאני מרגיע את עצמי יצאתי חזרה לשולחן ורייאן ישב שם וחיכה לי, למרות שהאוכל התקרר מעט

"בואי שבי" רייאן השיט לי את ידו וחיכה שאשב כדי שיקרב את כיסאי חזרה.

"תודה רבה רייאן, ומצטערת על זה שהמתנת" אמרתי בבושה קלה

"אין צורך לסליחתך" רייאן השיב וחייך ופרפרים קיפצו בבטני, אם הוא היה יודע מה אני רוצה לעשות לו..

"אחרי שנסיים ניסע לבית שלך?" אמרתי בפלירטוט

"כל מה שתרצי" רייאן השיב וחייך ואני גיחכתי

"קח תנסה" אמרתי והושטתי לו כף מהמרק  ירקות שהזמנתי, הוא קם עמד לידיי ולקח את הכפית שלי במקום וטעם.

"זה נהדר" רייאן אמר וחזר למקומו

"זאת היתה הכפית שלי" אמרתי בשקט

"מצטער לא ידעתי" רייאן השיב בתמימות.

חכה חכה אני יחזיר לך חשבתי בערמומיות על דרך אלגנטית ודומה.

"אני יכולה לטעום מהדג שהזמנת?" שאלתי והבטתי בפניו

"בשמחה" רייאן אמר והעביר לי לצלחת חתיכה.

"לא לא, רק רגע" אמרתי וירדתי מהכיסא ופסעתי ישירות למקומו והתישבתי בנוחות עליו.

"אדיסון-" רייאן אמר ואני התעלמתי, נח לי.

"עכשיו תביא לי לטעום" אמרתי וגיחכתי וכך הוא עשה, אך לא הוציא מילה.
לפתע הרגשתי את החגורה תחתי קצת עוקצת.

"רייאן החגורה שלך מכאיבה לי" אמרתי והבטתי בפניו

"אדיסון, אני בלי חגורה" רייאן אמר ולי נפל האסימון, פאק אני נהיית אדומה, תנשמי עמוק ותצאי מזה.

"אני אחזור למקום שלי" אמרתי ברוגע לכיוונו וליבי האיץ בחוזקה והוא לא הגיב.

"אני כבר חוזר" רייאן השיב וקם מהשולחן.

מה חשבתי לעצמי! אבל דווקא זה היה נעים- רגע מה?!
תתעוררי.

"אדיסון?" קול מוכר נשמע באוזני

הסתובבתי אחורנית וראיתי את ג'וש, מחשבות התחילו לעלות לראשי ורעדה חילחלה בגופי

"התגעגת?" ג'וש אמר והתקרב

💋 שיגעון תמים💋Where stories live. Discover now