21- אישתי.

82 11 14
                                    

×נקודת מבט רייאן

אנחנו מאורסים וזה סופי, אף אחד לא יעז לקחת אותה ממני, היא שלי ורק שלי.

רקדנו יחד, שרנו יחד ורק חיכיתי שנוכל לחזור לבית שלי- שלנו מעכשיו, אני העניק לו כל דבר שחסר לה, כל דבר שרק תרצה.

"תודה מותק" אדיסון אמרה ומשכה אותי איתה לצד והסתתרה מפני כולם, "אני קצת עייפה"

"אז בואי ניסע לבית בהקדם האפשרי" אמרתי וחייכתי כשהיא מתסתתרת

"אדיסון?" מישל שאלה וחיפשה אותה ובטעות קלטה אותי וישר רצה לעברי.

"איפה היא?" מישל שאלה והביטה בי ישירות

"אין לי מושג" שיקרתי במצח נחושה כשאני יודע שהיא מאחורי הקיר שמאחורי.

"טוב אתה ממש אמין, אדיסון תצאי" מישל אמרה וגיחכה ואדיסון יצאה.

"כן מיש מיש?" אדיסון שאלה והביטה בבחור הצעיר שהתקרב לכיוון מישל

"רגע זה מייק?" אדיסון אמרה והביטה לכיוונה בהתפעלות

מי זה? חשבתי לעצמי אך לא הראתי שום סימן לקנאה, טוב לפחות ככה נראה לי.

"רייאן, אני ומייקי התחלנו לצאת יחד בזכות אדיסון אז לא לקנא" מישל אמרה וגיחכה לעברו ואדיסון גיחכה גם כן.

"אני לא קנאתי" אמרתי בקול שקט ואדיסון הביטה בי עם מבטה הקדור והיפיפה.

"אני שמחה לדעת שאתם כבר ככה, במיוחד לך מיש מיש" אדיסון אמרה וחיבקה אותה חזק ומישל לא התנגדה.

~

"אתם קולטים?" מישל אמרה בזמן שישבנו במתחם סגור בשעה מאוחרת.

"מה?" אדיסון ואני אמרנו פה אחד.

"שאתם מאורסים" מישל אמרה וגיחכה ואדיסון הסמיקה מעט

"חכיתי לרגע המתאים" אמרתי וקירבתי את אדיסון אליי והנחתי את ידי בעדינות ביריכה

"מה אתם ממזמזים שם?" אדיסון אמרה לכיוון סרינה ובנג'מין שנקלטו בשדה הראיה שלה.

"אנחנו? אהה כלום" סרינה גימגמה והסתירה את פניה כשהיא מוסמקת

"דיברנו בינינו לא משהו מיוחד" בנג'מין אמרה לעברנו והבחנתי בסימן של אודם על צווארו במקום שהסתיר בצורה טובה.

"בכלל לא משהו מיוחד" אדיסון אמרה והביטה ישירות לאותו הסימן שאני הצלחתי לקלוט.

"מעניין מה קורה איתם" לחשתי באוזנה של אדיסון באיטיות.

"נגלה את זה בהמשך, אני עייפה" אדיסון לחשה וגיחכה

"טוב תודה רבה על היום, אישתי עייפה ואני אקח אותה לבית" אמרתי ונעמדתי שכולם הביטו אך ורק בי

💋 שיגעון תמים💋Where stories live. Discover now