השולטת

פרק 4-קלייר

"כששום דבר לא הולך ישר,פנה ימינה"
אף אחד לא שומע, לא שיש יותר מידיי אנשים בחדר, החזקתי את הראש מרוב כאב, יותר מזה שזה כאב פיזית, היה בפנים כאב נפשי.. בוחנים אותי.
״תשחרר אותי מכאן״ אמרתי באיטיות לצל הזה, הוא קפא.. ״לא אמרתי לעמוד שם״ כעסתי עליו, אנחנו לא מכירים, הוא צל, ולי כואב הראש.. רושם ראשוני,  תמיד טוב ״אמרתי לבוא לעזור לי״ הוא פאקינג לא זז, שימות מצידי, למרות שכרגע אני יותר קרובה לזה.. התיישבתי על הרצפה ולאט לאט הכאב נעלם, לאט מאוד, זה הרגיש כמו נצח, התנשפתי והסתכלתי על הרצפה, ״מה אתה רוצה ממני? אתה עושה את זה?״ סופכלסוף הוא ענה ״אני לא קשור לזה, אני רק נשלחתי-״
״אנקנטו״ צעקה אימי, רגע? ״אמא?״ הצל נעלם, כאילו לא היה ״אמא זאת את?״
״כן״ הודעתה והתקרבה אליי לאט, ״מה זה היה?״ שאלתי אותה והתעלמתי לגמרי מזה שהיא פיזית העלימה אותו היא הצמידה שתי אצבעות לרקה שלי ״אקספלוס״ אמרה, הרגשתי שמשהו זז במוחי, או לפחות במה שיש לי בראש, כי מוח אי אפשר לקרוא לזה ״אמא.. מה ניסית לעשות״ צחקקתי
״חזרת בדיוק מבית ספר, שכחת?״
״לא.. אמא, את הרגע העלמת, צל או.. מה שזה לא היה״ אמרתי
״לא יכול להיות״ מלמלה לעצמה ״היא עוד לא מספיק..״ המשיכה למלמל, היא הסתובבה והחלה להתהלך ברחבי החדר ״בואי פשוט נשכח מזה״ שאלה כשהביטה בי ״לא, את תסבירי לי מה הלך פה״ אמרתי דרוכת מטרה, מה עובר עלייה? ״אמא״ התקרבתי אליה ״תספרי לי״ הצבתי עובדה, הדלת נטרקה, כנראה רוח ״ידעתי שהיום הזה יגיע אבל לא ציפיתי לו״ מלמלה כאשר היא זזה קצת וסימנה לי לבוא אחריה.
ירדנו במדרגות וראיתי את החרדה שמתחילה להציף אותה.
הגענו לסלון, היא סימנה לי להתיישב ״אני לא בטוחה מה להגיד לך..״
״ובכל זאת?״
״הכל התחיל לפני 20 שנה..״ התחילה לספר, צחקתי בקול, מה זה השיט הזה? ״את לא רצינית?״ שאלתי מתה מצחוק, היא הייתה רצינית, מאוד. הפסקתי לצחוק והקשבתי ״הכרתי את אבא שלך, הוא היה כזה חתיך וחמוד.. וגנטלמן״ היא סיפרה עליו כאילו הוא חלום של כל ילדה, והוא לא, ממש לא ״אבל לי היה אסור להיות איתו, כי לי היה חבר״
״בגדת במישהו עם אבא, זה הקטע?״ אולי זה כן מגניב אחרי הכל..
״לא קלייר ג'ונסון, תתחילי ללמוד להיות רצינית״
״מי לעזאזל בחר אותה״ מלמלה לשמיים, מה יש לה? היא בדרך כלל לא שותה
״אמא את על סמים?״ שאלתי מופתעת
״תזהרי״ הודיעה ורק אז המשיכה ״אני ואבא שלך היינו נפגשים כל יום.. בסתר, אבל היינו רק חברים, עד שיום אחד.. זה קרה״ אמרה והסמיקה, מי ידע שמישהי בגילה יכולה להסמיק ״התנשקנו, חבר שלי ראה את זה ולא אהב את זה, אבל לא היה לי אכפת, אהבתי את פיר כמו שלא אהבתי אף אחד אחר״ הודיעה במבוכה, רציתי להגיד איכס, אבל כבר לא היה לי נעים להפריע.. בכל זאת.. ״ואז, בטעות.. את נולדת״ טוב, זהו, זה הגבול ״איכס איכס איכס דיי, אלוהים למה?״ התחננתי אליו ״למה הבאתי לי אותם?״ שאלתי אותו ״יש קאצ' קטן בסיפור הזה קלייר״ המשיכה אימי לדבר ״החבר הזה, הוא לא מפה״ אמרה מעט בלחץ ״אני לא מפה״ הדגישה ״אני יודעת.. עברת מקליפורניה ובלה בלה בלה״ לעגתי לה ״לא, אני לא מהעולם הזה״
״את נשמעת עכשיו מה זה חשה, סתם שתדעי״
״קלייר, אני.לא.מפה״
״אני ממלכה אחרת״ הוסיפה
התפוצצתי מצחוק, ממש החזקתי את הבטן
״נו, איפה המצלמות״
״קלייר אני לא צוחקת״ הנידה בראשה
״כמעט האמנתי ל-״ לא יכולתי להמשיך כי פשוט נקרעתי מצחוק, ואז.. ואז זה קרה
״מונרולס״ אמרה והעציץ שהיה על השולחן עף, ניסיתי למצוא חוט, אבל לא היה אחד כזה ״קלייר, אני לא צוחקת איתך״ גילגלתי עיניים והתאפקתי לא להשיב לה.. החלטתי במקום זאת לומר ״תספרי, אני אקשיב ובסוף אני אצחק סבבה?״ אמרתי והשטתי יד, ״אין בעיה״ אמרה ולחצה את ידי
״כמו שאמרתי.. אני לא מפה, אני מיקום מקביל, קוראים לו ״ספקטריה״״ אמרה ונשמה עמוק ״אני הייתי המיועדת למלך לאלכס, אלכסנדר, הוא לא אהב שהסתובבתי עם אבא שלך, אבל לא היה לו מה לעשות עם זה.. עד שהגיע יום, היום, שבו נודע לי וגם לו שאני בהריון, וזה לא היה ממנו (אלכסנדר)״ היא עצמה עיניים, כאילו התחננה למשהו או מישהו ״אלכסנדר כעס, אבל הוא אהב אותי״ אמרה וצחקה צחוק מר ״הוא אהב אותי כל-כך עד שהוא היה מאוכזב ולא מעבר״
״נגיד והסיפור שלך אמיתי, מה כל-כך מפריע לו שיצאת עם.. בן אדם?״ ביררתי
״לא הייתה לנו בעיה עם בני אדם, הייתה לנו בעיה עם העובדה שהשולטת הבא עומדת להיות בן אדם, או יותר נכון״ אמרה והסתכלה ישר על האישונים שלי ״בת אדם״ הייתי מבולבלת, ראו על הפנים שלי ״אני אסביר לך, יש המון יקומים בגלקסיה, המטרה של השולטת היא לשמור על איזון, ובני האדם.. כל-כך מגעילים ישנים ולא מפותחים, עד שהיה מפחיד לחשוב שמישהי עם כל-כך הרבה כוח תהיה כזאת, אני.. אני נשלחתי לברר מי זאת תהיה״ היא אסירה מבט ואז שוב הסתכלה עליי ״לא ידעתי שאני זאת שהביא אותה לעולם״ לא יכול להיות, גם אם היא לא צוחקת, מה זה אומר? זה קשור לכאבי הראש שלי? יש לי כל-כך הרבה שאלות ״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שאת השולטת.. אני ברחתי מספקטריה כדי שתוכלי, כדי שנוכל כולנו  לחיות חיים נורמטיבים״
״כאבי הראש האלה קשורים לזה״ שאלתי מעט צרודה
״כן״ אמרה לי עם חיוך קל, השתגעתי, אני משוגעת, זהו, הפכתי להיות פסיכופטית התהלכתי בסלון מבולבלת ״קלייר, את צריכה להיזהר, המון אנשים היום רוצחים בשביל לקבל את הכוח שלך״
״את הדבר הכי חזק שקיים ביקום״ זהו, זה חזק ממני ״איפה המצלמות״ אמרתי במאמץ רב, כאבה לי הבטן מרוב צחוק ״וואו, כמעט האמנתי לך״ אמרתי והמשכתי לצחוק, חזק יותר, ״את הדבר הכי ח-״ חזרתי אחרי דבריה, אבל לא הצלחתי, זה היה מצחיק מידיי ״אז תסבירי לי את זה״ הודיעה
״אקספולסו״ אמרה וכיוונה את ראשה הצידה, עיגול כחול הקיף אותי ניסיתי לצאת ממנו אבל לא הצלחתי ״מה זה?״ נבהלתי
״זאת ההוכחה שלי, אלייך״ נראה שהיא שמחה לראות אותי קלועה בתוך עיגול
״אוקי אוקי, אני מאמינה לך, רק שחררי אותי מכאן״
״ניאה אקספולסו״ הקישה באצבעות ובאמת השתחררתי
לא ידעתי אם להשתגע או לא, מצד אחד, מגניב לדעת שאני קוסמות או מה שזה לא יהיה, אבל מצד שני ״וואדאפאק״
״דברי יפה!״ הזהירה, כן.. כאילו זה מה שלא בסדר בכל הסיפור הזה
״מה זאת אומרת?״ רציתי לדעת, מה אני, מי אני
״זאת אומרת-״ דברייה נקטעו שצרחתי, עוד כאב תקף אותי.. אבל זה לא הרגיש כמו כאב רגיל ״אלכסנדר״ זה הדבר היחיד שהצלחתי להגיד, ראיתי בחור, כהה שיער עם עיניים ירוקות, כהות ביותר.. הייתה לו צלקת על הלחי, לראשונה נלחמתי בכאב, משהו אמר לי, לא לוותר לו ״מה את רואה?״ שאלה אימי ״אני רואה בחור עם צלקת״ אמרתי בקושי ״קוראים לו אלכ-״ זה נפסק, זה פשוט הפסיק, פתחתי עיניים ובדיוק צלצלו בפעמון הדלת, הדלת נפתחה ואבי עמד שם, עם עוד ילד, הילד היה נראה בערך בגילי, הרבה יותר גבוה ממני, לא שזה כל-כך קשה.. אני מטר חמישים ושמונה, בכל זאת.. היה לו שיער חום דבש ועיניים כהות ״היי מדי, היי קל״ הכריז אבי שנכנס הביתה ״היי אבא״ אמרתי לו ונתתי לו חיבוק קטן ״מי זה..?״ שאלתי, בכל זאת, לא בכל יום אבא שלי מביא ילד הביתה,