השולטת

פרק 7/ קלייר

"אני לא יכול לשנות את הכיוונים של הרוח, אך אני יכול להתאים את המפרקים של המפרשים." -בנג'מין פרנקלין
נ.מ קלייר
קיבלתי החלטה. אני בטוחה שאני אתחרט עליה, אבל אלו הם החיים ״אני מוכנה לעבור לספקטריה״ קראתי שנכנסתי הביתה ״וואל וואל וואל..״ קרא איידן.. ״מה קרה חזרת פתאום?״ שאל.. אחרי החיזיון שהיה לי אתמול, יותר נכון הטראומה שעברתי אתמול.. מישהו רנדומלי צעק עליי ואמר לי שטעיתי, זאת הייתה חוויה של ממש אפשר להגיד.. ״השלמתי עם זה שהיעד שלי הוא להיות,״ לא ידעתי מה להגיד מרוב שזה מטומטם.. פשוט הזזתי את הידיים ״כן, אני מבין שהיעד שלך הוא להיות,״ אמר ואז עשה את אותן התנועות שעשיתי לפני רגע עם הידיים ״מצחיקן שכמוך״ הודעתי לו. חיוך קל נפרש על פניו ״איפה אמא שלי?״ שאלתי שקלטתי שהבית ריק ״טוב נראה שזה רק שנינו״ השלמתי את עצמי.. ״ספר לי על עצמך קצת איידן״ שמעו, אני עומדת להיתקע עם הבנאדם כנראה לרוב חיי.. מן הראוי שאני אדע עליו דבר או שתיים ״קוראים לי איידן״ אמר את המובן מאליו ״וואו מי היה מאמין״ אמרתי ונראתי מופתעת.. הייתי צינית כן? ״אני בן 17, אבא שלי הוא מלך ואחותי היא יורשת למלוכה.. חיים שקטים כאלו״ אמר בטון רגועה וברור ״תורי לספר על עצמי״ הייתי נרגשת מהרגיל, מה נעשה, ילדה אנרגטית סה״כ ״קוראים לי קלייר, אני בת 16, לחבר הכי טוב שלי קוראים ג'ואי, לחברה הכי טובה שלי קוראים היילי, וככל הנראה קורה ביניהם משהו.. מסתבר שאני שולטת בשתי ממלכות או משהו.. בקטנה כזה״ אמרתי כאילו זה באמת בקטנה. "כן.." הסכים איתי "חיים פשוטים,קלים כאלה" הנהנתי בהסכמה. חיוך קל נפרש על שפתיו, המשכנו לדבר עוד כמה דקות, ״רוצה לצאת קצת? להכיר את העיר?״ שאלתי בפתאומיות ״בסדר״ איזה תשובה רדודה, ״בסדר תגיד לאחותך״ החזרתי לו ״אם אני אגיד בסדר לאחותי, היא תשסף לי את הראש״ הודיע והתחיל לצאת לכיוון הדלת ״את באה?״ שאל שהחזיק את הדלת פתוחה, לא עניתי.. פשוט יצאתי ״וואו ממש ג'נטלמן״ מלמלתי לעצמי בציניות ״תודה״ ענה ״ציניות מכיר?״ ״כן, ואת?״
״יצא לי לשמוע על זה פעם או שניים״ חיוך קטן עם לשון, נפרש על פניו, חיוך כובש.. מתוק ואצילי ש- רגע! לא לא לא! אני מכירה את הבן אדם בקושי שבוע.. פעם ראשונה שאני מדברת איתו יותר משתי משפטים וחצי.. ״את האמת ששתי דקות הליכה מכאן נמצא הבית של ג'ואי״ הודעתי לו כדי להסיח את דעתי המטורפת ״החבר הזה שלך?״ הנהתי בהסכמה ״הינה קלטת״ אמרתי בגאווה ״הוא גר שתי דקות מפה, רוצה שנלך אליו?״ אנחנו גרים בכפר קטן ליד לוס אנג'לס, אנחנו חור סוג ב.. אין פה משהו מעניין ״בסדר״ ענה והתחלנו ללכת ״תגיד באקולופסיה הזאת שלך.. מה יש שם?״ ששאלתי
״זה מסובך ברמות..״ אמר בהנד ראש
״אנחנו מחולקים למחוזות.. מחוז צפון, מחוז דרום, מחוז מערב ומחוז מזרח.. אני מגיע מספירט פולס״
״שזה..?״
״זה המרכז, שם יש סחר.. טוב חוקי לפחות״ אמר וחצי חיוך חצי דאגה הופיעו לו על הפרצוף
״אמא שלך הגיעה מהמזרח.. סבתא שלך הייתה שרי.., מנהלת אגודת הקוסמים״ הסביר ״רגע, זה אומר שאמא שלי קוסמת?״ שאלתי רצינית ״כן״ אמר ופרצתי בצחוק.. שאמא שלי, תהיה קוסמת? אהא ממש ״כן..״ אמר וגלגל עיניים ״בקיצור, לי אין שום יכולות, אבל אני מהמעמד הגבוה.. אני עומד להיות שר״
״שזה אומר??״ שאלתי
״בספקטריה יש מעמדות, בריתות והמון דברים.. יש אנשים כמוני, חסרי יכולת, לרוב הם שרים או קשורים במעמד הגבוהה.. יש אגודות. לדוגמא אגודת הקוסמים.. או הפיות או דרקו-״ לא נתתי לו לסיים ״אתה אומר לי שיש לכם שם פיות?!״
״ברור״ אמר מתגאה ״אומייגאד אהאהאהאא״ התחלתי לצרוח מאושר בזמן שהגענו לבית של ג'ואי. ישר נכנסתי לבית כי ידעתי שהוא ריק, פתחתי את הדלת.. וכן הוא באמת היה ריק.. טוב ריק מההורים ״הוו שיט״ מלמל איידן עם חיוך ענק שראה את ג'ואי עם היילי ברגע.. איך נגיד? מאוד אינטימי..