הכאב שלה

החזרה לבית ספר

יולי

קמתי בבוקר עם הרגשה רעה.
כאילו כל התוכנית תתגלה.
אבל לא,היה אסור שזה יקרה.
ולי היה אסור לחזור.
מה אם הוא יעשה לי משהו?
שוב.
מה אם לא יהיה שם אף אחד כדי לעצור את זה.
שוב.
אני לא מסוגלת לחזור לשם.
התחלתי להתארגן כדי שהכל יראה רגיל.
שמתי את התלבושת של הבית ספר עם גרביים לבנות ארוכות וסניקרס.
אספתי את שיערי בקליפס שחור והתחלתי להתאפר.
בזמן ששמתי שימר על קצה האף שמעתי דפיקה בדלת.
״מי זה?״ שאלתי,לא היה לי כוח לחפירות של אמא.
״זה יאן.אני יכול להכנס?״ אמר קולו המוכר.
״כן.״ אמרתי והוא נכנס לחדרי.
״בוקר טוב,וואו,את נראית כמו נסיכה.״ אמר. וגרם לי להסמיק.
נישק את ראשי וחיבק אותי.
״גם אתה נראה...בסדר״ אמרתי וניסיתי לא לסרוק את גופו עם תלבושת הבית ספר.
״מותר לך להגיד שאת נמשכת אליי.״ אמר וצחק.
נהייתי אדומה.
באמת אני די חושבת שאם היו שמים לידי עגבנייה לא היו מבדילים מי זאת יולי ומי זאת העגבנייה.
״אני לא,אל תעוף על עצמך עד כדי כך״ אמרתי והסתובבתי אליו.
״אני יודע שאת כן.״ אמר וליטף את שערי.
״אני לא.״ אמרתי וגיכחתי, הוא שם לב שאני משקרת.
״את כן.״ אמר והתחיל לדגדג אותי בכל הגוף.
נפלתי על המיטה וכבר לא הצלחתי לנשום מרוב הצחוק.
״בסדר אני כן.״ פלטתי.
איך אפשר שלא?
הוא נשכב לידי ולפתע שאל.
״איך את לגבי היום?״
״מעולה!נפלא!מדהים!!! היום הכי טוב בחיים שלי!״ אמרתי והתחלתי לצחוק.
הוא הבין מהמילה ״מעולה״ שאני צינית.
״אני אהיה שם איתך,הכל יהיה בסדר.״ אמר וניסה להרגיע.
אבל הוא לא יהיה שם איתי.
כי אני לא אהיה שם.
(שם=בבית ספר)
ירדתי למטה להכין כריכים.
הכנתי גם לאדל ויאן.
עשיתי הכל כדי שזה יראה כמו יום רגיל.
אמא הגיעה למטבח ואמרה שצריך לצאת.
״הכל יהיה טוב,ויאנצ׳וק ישמור עלייך״ אמא אמרה לי בזמן שהתקדמנו לכיוון הרכב.
היא חיבקה אותי ונכנסה לאוטו.
אדל רצה להתיישב מקדימה.
חצופה קטנה.

יאן

התיישבתי ליד יולי במושב האחורי ודיברנו קצת במהלך הנסיעה.
אוו הורידה את אדל וליוותה אותה לשאר.
״התוכנית שלך לא תעבוד.״ אמרתי ליולי.
והיא הייתה בשוק.
זה הרגיש כאילו קראתי לה את המחשבות אבל לא.
פשוט אני כבר מכיר אותה מספיק טוב בשביל לדעת את זה.
ידעתי שהיא לא רוצה לבוא.
השאלה היא...
האם לגרום לה לבוא בכל זאת?
או לעזור לה עם התוכנית?
״אני לא מתכוון לעזור לך בזה אבל יש לי רעיון!,אני אכנס איתך לבית ספר אשב לידך אשמור עלייך ובמידה ותרגישי לא בנוח להיות שם אנחנו נלך,מה את אומרת?״
״בסדר?״ היא אמרה בהיסוס...
אוולין נכנסה לאוטו והתחילה לנסוע לכיוון הבית ספר.
אני באתי בכל הימים שיולי לא באה.
הייתי רואה אותו כל יום.
אני רואה כל יום את הבחור שפגע ביולי שלי.
הגענו לבית ספר.
״תזכרי מה שאמרתי לך לפני שיצאנו״ אוולין אמרה ליולי וחיבקה אותה.
יולי ואני התחלנו להתקדם לכיוון שער בית ספר.
״יאן,אני מצטערת אני באמת לא מסוגלת.״ היא אמרה לי והקול שלה נשבר.
״יולי,את חזקה,ואת מסוגלת! ואני גאה בך על זה שאת נמצאת פה,על זה שלמרות כל הפחדים החרדות והחששות באת בכל זאת. לא יקרה לך כלום,אני פה! שומר עלייך.״ אמרתי לה וכלכך רציתי לחבק אותה.
אבל אנחנו במקום ציבורי.
ולפי החוקים שלנו,זה אסור.
״יאן אני לא...״ אמרה ועצרתי אותה.
״תנסי!את מסוגלת! את לא הולכת להדרדר בלימודים,ולהתרחק חברתית בגללו.מובן?״
אמרתי לה והיא חיבקה אותי.
פאק.
חיבקתי אותה בחזרה ולחשתי לה באוזן שאנחנו במקום ציבורי.
אסור שיגלו עלינו.
כל-כך רציתי לחבק אותה באותו הרגע.
ידעתי שהיא צריכה את החיבוק הזה ממני.
אבל אסור.
מיד אחרי שלחשתי לה באוזן היא ניתקה את החיבוק והסתכלה עליי.
בחשש.
הסתכלתי לכיוון השער וראיתי אותו.
את תיאו
״אני רוצה ללכת,בבקשה,אני מתחננת״ אמרה לי והסתכלה עליי עם דמעות בעיניים.
״בסדר,בואי,נלך לקניון או משהו.״
אמרתי לה וחיכיתי שהוא יעבור כדי שנוכל להתקדם לכיוון השער בלי לפגוש אותו.
יצאנו מהשער והלכנו לתחנת אוטובוס הקרובה.
לקחנו את הקו הראשון שהגיע ונסענו לקניון.
״יודעת מה? אני אהפוך את זה ליום כיף בשבילך!״ אמרתי לה והיא חייכה.
״אני רעבה.. אפשר לאכול ארוחת בוקר?״ שאלה אותי והנהנתי.
הלכנו למסעדה שהיא בחרה וחיכינו שהשולחן יתפנה.
קמו האנשים שבדיוק סיימו לאכול והמלצרית באה לנקות לנו את השולחן.
אבל אז,בין המשפחה שקמה.
ראיתי אותה.
את בל.
מה היא עושה פה?

700 מילים בפרק💗
וואוווו😘
מי זאת בל????
מה חשבתם על הפרק? תגיבו ותצביעו!
פרק הבא ב110 הצבעות💗😍