הכאב שלה

חזרה הביתה

~שבוע אחרי~

יאן

עוד 5 דקות אני אמור כבר לחזור הביתה.
יולי החליטה שהיא חוזרת איתי.
כולנו היינו מופתעים מההחלטה שלה אבל אני הייתי גם מאוד שמח.
היא מדהימה.
הדרך שבה היא עברה את התקופה הנוראית הזאת.
והדרך שבה היא הצליחה להתמודד.
נכון שהיא לא הלכה המון זמן לבית ספר,אבל עכשיו היא חוזרת.
ואני אהיה שם לצידה.
אני יכול להגיד שבכל הזמן שיולי לא הייתה באה לבית ספר והייתי צריך לראות את תיאו כל יום עבר בי גועל.
למה?
היא בקצה השני של קנדה.
לא יכולה להיות עם המשפחה והחברים שלה ואיתי.
לא יכולה ללמוד.
לא יכולה להיות בסביבה תומכת בתקופה כל-כך קשה.
(אבא שלה מלך אבל אני מדבר כרגע על אדל אוולין אני והחברים)
והוא בא כל יום לבית ספר,מוקף במשפחה שלו בלי שהם יודעים בכלל מה הילד שלהם עשה ליולי.
הוא יכול להיות עם חברים שלו.
וללמוד.
וזה חד משמעית לא פייר.
הוא זה שצריך להישאר בבית.
הוא צריך להתבייש על מה שהוא עשה!
אבל במקום זה הוא בא כל יום לבית ספר ודופק לי פרצופים.
בהתחלה הייתי רב איתו.
אני קיבלתי כמה וכמה השעיות בתקופה שיולי הייתה אצל אבא שלה.
לא סיפרתי לה את זה כי ידעתי שזה סתם יעשה לה רע שאני מסתבך בשבילה.
לא יכולתי להסתכל לו על הפרצוף בלי לרצות להרביץ לו.
הוא נגע בה.
הוא נגע ביולי שלי.
הוא ניסה לאנוס אותה!
לא יכולתי לחשוב בכלל על מה היה קורה אם לא הייתי בבית באותו היום.
אם לא הייתי שובר את הדלת בזמן המתאים.
המחשבות האלה שיגעו אותי ופשוט ניסיתי לא לחשוב על זה.
אחרי המון מחשבות עם עצמי הבנתי שמה שהוא מחפש זה את התשומת לב.
אז הבנתי שבמקום לריב איתו מכות,עדיף לי פשוט להתעלם ממנו.
כל פעם שהוא דופק לי פרצוף הייתי צוחק עם ליאם שון ונואה על משהו אחר בכלל.
אבל עכשיו,כשיולי חוזרת אם אני אראה אותו רק מסתכל עליה.
אני כבר לא אשלוט בעצמי.
יולי הביאה את כל הדברים האחרונים שהיו לה בחדר והתחלנו לנסוע.
השעה הייתה 19:00
ומצאתי בית מלון במרחק של שעתיים נסיעה מפה.
נעביר שם את הלילה,ואז מוקדם בבוקר כבר נסע בבית שלנו.
בזמן התקופה שהייתי אצל יולי וגבריאל,חשבתי על כל העניין של הזוגיות.
אני מאוד רוצה לספר לכל העולם ולצעוק שיש לי את החברה הכי מושלמת שיש.
אבל אני יודע שאם אני אעשה את זה אנחנו לא נוכל להיות ביחד.
אם ההורים שלנו יגלו עלינו...
זה לא ייגמר טוב.
אחרי שעתיים נסיעה הגענו למלון,עלינו לחדר ודיברנו קצת.
״אני מאוד גאה בך״ אמרתי ונישקתי אותה.
״אני אוהבת אותך.״ אמרה,נישקה אותי בחזרה והורידה לי את החולצה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

(יום אחרי,עדיין נקודת מבט יאן)

התעוררתי מחובק עם יולי, קמתי בזהירות מהמיטה כדי לא להעיר אותה והלכתי לצחצח שיניים.
ונכנסתי להתקלח. השעה 6:00 בבוקר ומחכה לנו נסיעה ארוכה.
אני לא יכול להסביר כמה אני אוהב אותה.
התקלחתי ושמתי טרנינג אפור ארוך וטי שרט לבנה קצרה,מעל שמתי פוטר שחור כי התחיל כבר להיות קריר בתקופה הזאת..
יצאתי מהשירותים וראיתי אותה עדיין ישנה.
נישקתי את מצחה.
״בוקר טוב יפה שלי,עוד חצי שעה אנחנו יוצאים את צריכה לקום״
אמרתי לה והיא קמה.
״את בסדר?״ שאלתי כי רציתי לוודא שהכל טוב אחרי אתמול.
״כן,אני מרגישה מעולה.״ אמרה וחייכה.
אחרי 25 דקות היא יצאה מהשירותים.
עם טייץ שחור ארוך וחולצה ארוכה בצבע שמנת.
״קר בחוץ.. כדאי לך לשים סוודר.״ אמרתי לה והיא שמה.
כעבור 4 שעות נסיעה רצופות עשינו עצירה ראשונה.
הלכנו למסעדה לאכול ארוחת בוקר.
המלצרית באה וניסתה להתחיל איתי כשהחברה שלי יושבת מולי.
וראיתי את יולי מתעצבנת מזה.
היא חמודה כשהיא מקנאה.
אחרי המון עצירות והמון שעות נסיעה הגענו הביתה.
יולי קפצה על אוולין וחיבקה אותה ואז אדל קפצה על יולי וחיבקה אותה גם.
יולי עלתה לחדר שלה ועליתי אחריה.
והרגשתי שהיא מרגישה מוזר.
״קרה משהו?״שאלתי.
״לא,הכל טוב אני פשוט... מוזר לי להיות פה״ ענתה ודמעה זלגה על הלחי שלה,אני יודע שהיא לחוצה כי היא מחר חוזרת לבית ספר.
אבל אני יודע שהיא תחזור כמו גדלה.
היא חזקה ואמיצה בטירוף.
״הכל יהיה בסדר״ אמרתי לה וליטפתי לה את הירך.

670 מילים בפרק!
מה חשבתם על הפרק?
הפרק הבא יעלה מחר לפני הערב חג💜
מקווה שאהבתם!
תגיבו ותצביעו❤️‍🔥