הכאב שלה

השיחה עם אמא

יולי

החרדות התחילו לרדוף אותי והרגשתי כאילו אני נכנסת לסוג של לופ של חרדה.
עצמתי מהר את עיניי.
נשכבתי במיטה ונרדמתי.
ואז כעבור 5 דקות העירה אותי צעקה מטורפת
״מה קרה לדלת???״
פאק.
היא עלתה על זה.
החלטתי שאני צריכה לספר לה..
״אנחנו צריכות לדבר עם אמא..״ אמרתי לה בחשש.
״ועוד איך״ אמרה לי בזלזול שהוריד לי את כל החשק לספר לה..
אבל אני צריכה לעשות את זה בכל זאת.
היא נכנסה לחדר עם אדם..
״לבד.״ הודעתי.
תהיתי אם אני רוצה שיאן יהיה בשיחה או לא אבל אני חושבת שזה רגע שהוא ביני לבין אימי..
היא התיישבה לידי על מיטתי והתחלתי לספר לה.
היא התחילה לבכות וחיבקה אותי חזק.
שגם זה הרתיע אותי קצת...
כל חיבוק
כל מגע
עדיין מצמרר
״אני פה בשבילך מתוקה ואני גאה בך על זה שסיפרת לי.אני אוהבת אותך ואני איתך בכל צעד וצעד״ אמרה אמא וחיבקה אותי שוב.
״אני רוצה שנדבר גם עם יאן..״ אמא אמרה.
״אני רוצה להודות לו.״ הוסיפה.
״אני אקרא לו״ אמרתי,והלכתי לכיוון חדרו כי ידעתי שהוא לא יהיה בשירותים במשך יותר מחצי שעה.
כשסיפרתי לאמא לא חסכתי בפרט.
והרגשתי הקלה מטורפת!
״סיפרת לה?״ שמעתי את יאן אומר לי בזמן שהתקדמתי לכיוון חדרו.
״כן,היא ביקשה ממני לקרוא לך״ אמרתי לו והוא הלך איתי עד החדר.
נשארתי מחוץ לדלת ושמעתי אותה מודה לו על כך שהגן עליי.

(שבוע אחרי עדיין נמ יולי)

התעוררתי באמצע הלילה מסיוט.
רצתי לשירותים והתחלתי להקיא.
חלמתי על תיאו.
חלמתי על זה שהוא עושה דברים שהוא כבר עשה.
בזמן שאני מקיאה הרגשתי יד אוחזת בשערי.
זה יאן.
זיהיתי לפי הריח.
סיימתי להקיא וניסיתי לא להסתכל עליו בעיניים מבושה.
וישר התקדמתי לכיוון הכיור לצחצח שיניים ולהוציא את הסירחון מפי.
לא הלכתי השבוע לבית ספר כי לא הייתי מסוגלת..
אבל היום אני חוזרת
יאן הבטיח לאמא שהוא לא יזוז ממני.
אבל אני עדיין מפחדת.
מתיאו

חזרתי מהר לחדרי בלי לומר מילה ליאן.
לא רציתי לדבר איתו.
לא רציתי לדבר עם אף אחד.
נשמעו 3 דפיקות על הדלת.
ואז היא נפתחה.
״אני יכול להכנס?״ קולו המוכר שאל.
הנהנתי והוא התיישב על מיטתי.
״זה לא פעם ראשונה שאת מקיאה״ הוא אמר וניסה להיות מתחשב.
אבל אני לא הייתי במוד לכל זה.
רק רציתי לישון ולא להתעורר.
לתמיד

השעה הייתה 4:30 בבוקר.
ולא היה לי כוח לכל השיחות האלה.
כשהייתי יותר קטנה סבלתי מהפרעות אכילה.
וכל פעם זה תמיד היה:
״איך את מרגישה?״ ״את בסדר?״ ״הכל טוב?״
כל בן אדם שני היה אומר לי את זה וזה כבר היה נמאס.
אני לא אוהבת להרגיש שדואגים לי.
אבל כנראה שאני אצטרך להתרגל להרגשה הזאת.
כי כשאני עם יאן.
אני מרגישה שהוא דואג לי הכי בעולם.
אחרי מספר מחשבות עניתי לו:
״כן...אבל הכל טוב באמת..״
״יולי,גם אם את תהיי בקצה השני של העולם אני אדע שאת משקרת.את לא שקרנית כזאת טובה״ אמר וגיחך וניסה לעלות לי את המצב רוח אבל זה לא הכי עזר.
״יאן אני רוצה ללכת לישון...״ אמרתי לו ונשכבתי במיטה והוא בא לשכב לידי.
״לבד,אני...אני צריכה עכשיו את הלבד שלי״ עניתי והוא הסתכל עליי כאילו הכל טוב.
הוא נישק את מצחי ואמר לי:
״אם קורה משהו אני פה דלת ליד,לילה טוב״
היו לי 3 שעות לישון עד שאני הולכת לבית ספר.
לא שאני מתכננת ללכת...
התוכנית שלי היא כזאת:
אמא מחר מקפיצה אותנו אז יאן ואני נרד מהאוטו ובזמן שנכנס לשער אני פשוט אסתובב ואלך הביתה.
לא כזה קשה אה?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יאן

(שבוע לפני: השיחה עם אוולין)

״אני באמת חייבת להודות לך,אתם מכירים תקופה כל-כך קצרה ואתם כל כך מחוברים ומתחשבים אחד כלפי השני ואני שמחה שאתה הבן של אדם. שאתה האח החורג של יולי. שאתה הצלת אותה ממקרה כל-כך קשה. ואל תדאג לגבי הדלת אני כבר אדאג לזה אבל באמת תודה לך.״
היא לא רק אחותי החורגת
היא האישה שלי
״אין בעד מה?שאלתי בהיסוס.״
היא המשיכה להודות לי בערך עוד 50 מיליון פעם.
אבל באמת.
גם אם הייתי רואה אותה בתור אחותי החורגת.
או גם איך שאני רואה אותה בכללי עכשיו בתור הבת זוג שלי.
הייתי עושה את זה גם עוד מליון פעמים.
כי לא מגיע לה לעבור את זה.
לא מגיע לאף אחת לעבור את זה.
אבל במיוחד לא ליולי שלי.

685 מילים!
מה חשבתם על הפרק???
מקווה שאהבתם❤️
תגיבו ותצביעו!
פרק הבא ב105 הצבעות😍