האמת מתגלה אחרי הסערה

-פרק 13-

-ריין-
עבר שבועיים מאז המסיבה.
בזמן האחרון עוז מתרחק ממני ואני לא יודע למה, הוא כן מדבר איתי אבל פחות.
בעיקרון אם הוא לא היה איתי באותו חדר וכיתה נראה לי הוא היה מתעלם ממני לגמרי.
אבל בזמן האחרון חזרתי לישון במיטה שלי.
אני חוזר מאוחר מהאימוני כדורגל ורואה את עוז ישן, בכללי הוא לא הולך לישון לפני חצות הלילה.
אני באמת לא יודע מה עובר עליו...

"בוקר" אמרתי לעוז כשהוא קם.
הפעם הוא התעלם ממני, על מה ולמה? עשיתי משהו שהרגיז אותו?!
אני חייב לדבר איתו היום.

עוז יצאה מהחדר בלי לומר מילה, כן ברור מה חשבתי לעצמי כבר?שהוא התיחס עלי עכשיו אם בבוקר לא דיבר איתי.

במשך היום ניסיתי לחפס אותו, הוא אפילו לא נכנס לשיעורים.
בסוף ההפסקה הלכתי לשרותים לשטוף פנים אחרי המשחק כדורגל, כמובן שניצחתי 5-1 לטובתי.
כשבאתי לצאת ראיתי את עוז נכנס, כשהוא קלט שאני פה הוא הסתובב ובאה ללכת.
הצלחתי לתפוס אותו ביד ולמשוך אותו אחורה, הוא הסתכל עליי במבט עדיש... ממתי אתה עם מבטים כאלה עוז??
החלטתי לשאול אותו כל מה שרציתי לשאול בשבועיים האלה.
"מה עובר עליך עוז? אתה בזמן האחרון בקושי ומדבר איתי ובכלל היום התעלמתה ממני לגמרי. מה נסגר? אתה רוצה לספר לי משהוא?!"
שעלתי בעצביים.
"מ-מה? הכל טוב" עוז אמר.
"אתה חושב שאני מאמין לזה? תגיד לי עכשיו מה נסגר איתך!"

-עוז-
מה אני אומר לו עכשיו? נפרד ממנו כמו שחשבתי היום בבוקר, לא דיברתי איתו כדי שזה לא יקרה ועכשיו מה אני אומר לו?
"כדור הארץ לעוז, אתה מקשיב בכלל?" ריין אמר בעצביים.
"כ-כן" למה אני מגמגם למען השם.
"אתה מוכן לענות לי? הוא שאתה לא רוצה להגיד לי כי אתה מפחד?"
מי מפחד ממך אני פשוט מתוסכל!
"א-אני חושב שאנכנו צריכים ל" לא הצלחתי לאוצי את זה מהפה, אני באמת נפרד ממנו עכשיו?
"ל... מה התכוונתה לומר?"
כל העצביים שלי עלו מהלחץ שהוא הכניס לי.
"להיפרד, אני חושב שצריך להיפרד" אמרתי מהר.
"מ-הה?למ-ה?" הפעם ריין גמגם.
"אני לא רוצה לפגוע בך" כמו שאח שלך אמר...
"אבל אנחנו 4 שניים ביחד מה קרה פתאום?"
הצטברו לריין דמעות ולא יכולתי לסבול את זה, אני גורם לו לבכות לבן אדם שאני הכי אוהב בעולם הזה... אולי זה באמת לא טוב שאנחנו ביחד.
"ריין, אני לא מתים לך, אני ילד חרא ואני גורר אתך לדברים לא טובים בבקשה תשחרר"
ריין תפס אותי ביד חזק יותר, הוא לא שחרר אותי ממקודם.
"אתה לא אני יודע, אתה בן אדם טוב, בבקשה על תעזוב אותי" ריין אמר והדמעות התחלו לרדת במורד הלכיים שלו, רציתי לבכות גם אני אבל אני צריך לעמוד על זה לא מתכוון לפגוע בו יותר.
"אני נראה לך בן אדם טוב?" שאלתי אותו כי ידעתי שאני בן חרא.
"כןן" הוא תוך כדי הבכי.
"אז אתה טועה את חרא של בן אדם, איזה בן נראה לך רוצח את אבא שלו סתם ככה"
ריין הסתכל עליי בשוק ורק עכשיו קלטתי מה אמרתי.
כל הכבוד עוז.
"מ-ה?מתי זה קרה?"
ריין שאל.
"זה לא קשור אליך יותר אל תתקרב עליי, ספר לאח שלך שאתה כבר לא מדבר איתי הוא ישמח"
אמרתי את המשפט ויצאתי רץ למאחורי הבית ספר, מוציא את חבילת הסיגריות מהכיס שולף אחת ומדליק עם מצית.
-----
סוף פרק 🩶13
מה חושבים על הפרק?
אני חושבת לכתוב עוד ספר אבל לא מתחילה עד שמסימת עם הפרק הזה...
אם תרצו אני יכתוב תקציר ויעלה פה.