האמת מתגלה אחרי הסערה

-פרק 15-

-ריין-
לא הלכתי לבית ספר כבר יותר משלושה ימים שאני רק יושב במיטה ובוכה.
ביקשתי שלא יכנסו לי לחדר כי לא היה לי כוח לכלום.
אמא הכניסה לי שלושה ארוחות כל יום בין ארוחה לארוחה היא אביאה קצת חטיפים וניסתה לדבר איתי.
לא עניתי לה בקשר למה קורה לי וכל החרא הזה...
היום בערך היום החמישי מאז שעוז נפרד מימני.
אני עכשיו מבין אותו למה הוא נפרד מימני, אני קוץ מעצבן וחופר.
שמעתי את הדלת נפתחת, הסתובבתי כדי לבדוק מי נכנס.
"מה אתה עושה פה? לא אמרתה שיש לך עכשיו שבועיים טירונות?"
"יש לי אבל ביקשתי להשתחרר לשעתיים" אור החזיר לי באותו טון זלזול שדיברתי אליו.

"עכשיו רצינות, ספר לי מה עובר עליך כי אמא דואגת ויגאל לא מוכן לספר לי כלום" אור אמר אבל הפעם הוא שינה את הטון דיבור שלו לריציני ודואג.
"סתם לא מרגיש טוב, אני בסדר "
"ממש אני יאמין לזה. דבר!" לאור כבר עלו העצביים ממני אז בסוף המשפט הוא צעק.

"רוצה לדעת למה אני ככה?!"צעקתי עליו בחזרה.
"כן" הוא אמר יותר רגוע.

"אם אתה רוצה לדעת למה בזמן הזה שהייתי בבית לא יצאתי מהחד, בקושי ואכלתי ורק בכיתי כל היום אז שתדע שזה בגללך" אמרתי ועוד פעם העניים שלי התחילו להתמלות בדמעות.
"ריי בבקשה שתף אותי במה שעובר עליך, ואיך זה בדיוק קשור אלי?!" הוא שאל לא מבין.
"אז ככה" אמרתי עם פרצוף עצבני,
"בגללך עוז נ-ניפרד מימני" אמרתי והתחלתי לבכות, תקעתי את הראש בכרית ופשות בכיתי ולא אפסקתי.
היה שקט לקמה דקות ואז שמעתי את אור אומר שמחר אני הולך לבית ספר לא משנה מה וסגירת דלת אחר כך.

-עוז-
אני כבר במשך כמה לילות לא נרדם, אתם חושבים בטח מאותו יום שנפרדתי מריין אז לא גם לפני לא הייתי ישן בערך, הייתי כל הזמן תרוד במחשבות.
ונכשו מה, גם הלילה הזה לא נרדמתי.
אני כרגע יושב על ההרסל שבמרפסת שלי צופה בזריחה עם כוס קפה.

אני לא מאמין שניפרדתי מהנסיך הקטן הזה, אני לא מסוגל לארות את הפרצוף שלי בבית ספר למרות שאף אחד לא יודע, אהה שכחתי יש את יגאל שיודע והוא בטח בצד של ריין.
קיצר החלטתי שהיום אני כן הלך ללימודים כי זה חשוב מן הסתם וגם אמא שלי חופרת לי, למזלי היא לא יודעת שאני ער עכשיו כי המרפסת בחדר שלי אז היא לא רואה.
היא גם לא יודעת שאני מעשן אז מזל באמת שהמרפסת בחדר שלי והיא לא נכנסת עליו.

-ניסעה בזמן לחלק של הבית ספר-

ראיתי את ריין נכנס בשער אם ראש מושפל, אני לא יכול יותר, למה נפרדתי ממנו?!
ראיתי את עדן רץ לכיוונו ונותן לו חיבוק צדדי, יש לי מזל שיש לו חבר כזה.
אם ריין היה נשאר לבד לא הייתי יודע מה הייתי עושה לעצמי.

התחיל השיעור וראיתי שיגאל הסתכל על ריין בזמן הסרטון של שיעור מדעים, לאחר הסרטון נשמע הצלצול של ההפסקה.
כל התלמידים יצאו מהכיתה חוץ ממני ריין ועדן.
ריין משך את עדן לבחוץ ואני נשארתי בכיתה ביחד אם יגאל.

"אפשר לשבת?"

"כ-כן?"
----------
סוף פרק 15❤️
סליחה שלא העלתי במשך השבוע עוד פרקים, אני פשוט גמורה מהנקיונות של פסח.
אני גם לא במצב הכי טוב שלי.

מה חשבתם על הפרק?
תגיבו מה תרצו שיהיה בהמשך ואולי יוסיף לפרקים הבאים.