האמת מתגלה אחרי הסערה

-פרק 17-

"המורה" שמעתי את ריין קורא ליגאל.
"אפשר לצאת לנשום אוויר בחוץ?"
למה ריין נראה שעוד רגע הולך לבכות? הם זה בגללי אני משתגע...
"אוקיי, תדאג פעם הבאה לעשות את הסיבוב הזה בהפסקה".
ריין יצא מהכיתה ויגאל סימן לי בראש לצאת לבחוץ.
תודה יגאל, אני יגיד לו אחר כך פנים מול פנים.

יצאתי מהכיתה וראיתי את ריין נכנס לחדר השרותים.
נכנסתי אחריו וראיתי אותו שוטף תפנים, העניים שלו היו אדומות.
"ריין" קראתי לו.
הוא הסתובב עליי,וכשהוא קלט שזה אני הוא ניסה לצאת לבחוץ.
תפסתי לו את היד ומשכתי אותו עלי, "אני מצטער... באמת, זה לא מגיע לך" אמרתי לו כשהוא עדיין אם הגב מופנה עליי.
הוא הסתובב עליי והעניים שלו התמלו בדמעות "אם זה לא מגיע לי למה עשיתה את זה? ומה הקשר של אור לכל החרא הזה?" הוא צעק והדמעות ברחו לו מהעניים.
משכתי אותו עליי וחיבקתי אותו.
"אני נשבע שיש לי הסבר לזה...
אתה יודע שאני לא רציתי את זה לא היה לי בררה, אתה היחיד שאני אוהב" אמרתי לו תוך כדי החיבוק.
הוא לא הגיב, רק חיבק אותי חזק וקבר את ראשו בשקע צווארי.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי.
"גם אני אוהב אותך חיים שלי, ואני מצטער על כל מה שעשיתי לך באמת" אמרתי.
"אתה מוכן להפסיק לבקש סליחה כל שנייה?!" הוא אמר.
"לא..."
"אני רציני" הוא אמר ואני צחקתי.

-ריין-
"נוו אבנתי,אתה יכול להפסיק לצחוק?" שאלתי.
"אוקי אוקי, אפשר לשאול משהוא קטן לפני שחוזרים לכיתה?" עוז שאל אותי.
''ברור" עניתי מחיך.
"אפשר לנשק אותך?" הוא שאל.
''זאת שאלה בכלל??" אמרתי, עליתי על קצות העצבעות כי משום מה הוא גבוה ממני בחצי ראש, ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתים.
"לזה אתה קורא נשיקה?" עוז אמר והצמיד אותי לדלת, הוא נישק אותי בשפתים וירד לקו הלסת שלי ואז לצואר.
"אתה יודע שהנחנו עוד צריכים לדבר, כן?" אמרתי והוא עשה לי פרצוף עצוב, כמו של כלבלב כזה,זה כזה חמודד.
"אבל מצד שני אפשר לדחות את זה לאחר כך" אמרתי ונישקתי אותו בשפתים.
שמענו שמישהו מנסה לפתוח את הדלת ואני קפצתי דוחף ממני את עוז והולך מהר לכיור שוטף ידיים שלא יחשדו, עוז דפק לי פרצוף ואז הדלת נפתחה.
"עוז מה אתה עושה על הרצפה?!" יגאל שאל כשנכנס לחדר השרותים.
"הייתה אומר שזה אתה כבר נבאלנו" עוז אמר לו.
"נוו השלמתם?" יגאל אמר.
"אם אתה קורא לזה" עוז אמר ונתן לי נשיקה בשפתים, "היי" אמרתי מובך.
"השלמנו אז אני חושב שכן" עוז המשיך וחיבק אותי מהצד.
"קטנטנים שלי" יגאל אמר ומשך אותנו לחיבוק.
"ידעתי שזה לא היה משהו רציני רק הייתי צריך לכוון אותכם" הוא אמר וניתק את החיבוק.
"טוב אני זז לכיתה וכדי גם לכם לבוא, אלה אם כן אתם רוצים חיסור" יגאל גיחח והלך לכיוון הכיתה.
"טוב יאלה נחזור לכיתה?" שאלתי.
"אוקיי, ואתה חוזר לשבת לידי אין לי כוח לחפירות של דן, וגם התגעגעתי אלייך" עוז אמר נושק לי בלחי.

-עוז-

"אתה ניהיה יותר ויותר דביקי אתה יודע את זה?"
ריין שאל ואני צחקתי.
"טוב יאלה זזנו".
אמרתי וחזרנו לכיתה, ריין חזר לשבת לידי ואני נרדמתי בשיעור כמובן, אין לי כוח ללמוד ואני לא חושב שזה שימושי מה שאנכנו לומדים בבית ספר.
אני משקיע רק במתמטיקה ואנגלית.
-------
סוף פרק 17 🩶
סליחה על האיחור של הפרק.
חזרתם ללימודים?
אני היום חוזרת ולא ישנתי כל הלילה😭
ישנתי רק שעה מ10 בלילה עד 11... 🤦‍♀️