״ אלוהיי ״

פרק 15 :

" What a wicked thing to say, you never        felt this way
What a wicked thing to do, to make me  dream of you
And I don't wanna fall in love
No, I don't wanna fall in love ,
With you."
"Wicked game", Chris Isaak.

״בשביל שתוכלי להחלים את תיהיה חייבת לשתף איתי פעולה לונה , זה הפגישה העשירית שלנו ואין לי מספיק מידע בשביל שאני אוכל לעזור לך. אני יודעת שזה קשה , אין ספק ואני חס וחלילה לא מפחיתה את הכאב ואת הקושי שבדבר , אבל בסופו של יום את לא מתפקדת ולאט ללאט את תאבדי את עצמך . סיפרת לי על המשפחה שלך . את לא רוצה להחלים בשבילהם״ דוקטור מליסה משתפת אותי אבל אני לא יודעת מה להגיד כבר , הרי זה העבודה שלה . אני לא מצליחה להוציא את המילים שמכבידות עליי כל כך הרבה זמן אני רוצה להקיא אותם אבל אני לא מצליחה .
״אני פשוט לא מצליחה לספר אני לא יכולה , אני שונאת את זה שאני צריכה לדבר על זה . אף אחד לא צריך לדעת על זה .״ אני אומרת ומשפילה את המבט שלי , לא מבושה אלא מזה שאין לי כוח להתמודד עם עוד שאלות .
״מישהו אמר לך שאסור לך לספר? בגלל זה את לא מצליחה להוציא את זה מהפה?״ בום , בום , בום . דפיקות הלב שלי עולות והיא פוגעת בול . הוא תמיד היה בטוח שבחיים אני לא אברח שתמיד אשאר ואיהיה תחת השגחתו גם ידעתי שבאיזשהו שלב הוא יהרוג אותי אבל אף פעם לא ידעתי מתי זה יבוא . כל הזמן הזה שהייתי שם הוא תמיד אמר לי שאסור לאף אחד לדעת מזה , שזה בושה , שאני הבושה . שאם מישהו יגלה הוא יחזור ויהרוס אותי שוב .
״הבנתי , תראי כן סיפרת לי שבגיל 15 התייתמת לגמרי אני מתארת לעצמי שמשהו קרה . היית ילדה עשו עלייך מניפולציות ואמרו לך דברים שמשפיעים עלייך עד היום . גדלת לתוך זה, חשוב לי שתביני זה מרחב שקט , את יכולה להגיד פה הכל ואף אחד לא ידע מזה חוץ ממני וממך .״
הפגישה שלנו נגמרת ודוקטור מליסה משחררת אותי בזה שהיא מצפה שפעם הבא אגיע מוכנה לפרוק יותר .

יום שישי -
יום שישי עובר מהר אני מסיימת לעבוד מתחמקת מלראות את נייט כמה שיותר , אני מבשלת ושעה וחצי לפני כניסת שבת אני מקבלת הודעה מאוולין שהיא צריכה שאקפיץ לה מסמכים שהיו אצלי , אני מחליטה ללכת ישר משם לבית הכנסת אני מתקלחת ומתלבשת בשמלה לבנה ועדינה ולוקחת איתי את ספר התפילה. לאחר בערך רבע שעה של הליכה אני מגיע לבניין המוכר השמש כבר התחילה לשקוע ואני ממהרת לסיים עם זה בשביל שאוכל ללכת
לבית הכנסת , וכמובן בשביל לא להצטרך לראות את הפנים היפות של נייט , אני נשרפת מבפנים כל פעם שאני רואה אותו מעצבים ומתשוקה מעצבנת שמציקה לי בין הירכיים . המעלית נפתחת ואני מופתעת לראות די הרבה עובדים לשעה . אבל אז נזכרת שזה לא כמו בישראל ובארצות הברית זה יום עבודה לכל דבר , מזל שסיימתי לעבוד מוקדם . אוולין השאירה לי הודעה שהיא במשרד של נייט והבטן שלי מתהפכת מהמחשבה להיכנס לשם שוב אחרי בפעם האחרונה שהייתי שם . אני דופקת שלוש נקישות ושומעת את את אוולין אומרת לי להיכנס . כשאני נכנסת אני רואה אותו ומביטה בו אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי את זה ואני ישר מתחרטת שאני פוגשת בירוק זוהר שלו , הוא בוחן אותי מלמטה עד למעלה ואני מזיזה את העיניים ממנו בשביל לא לראות את השנאה שהופיע שם כמו אז . ״היי בובה הבאת לי?״ אוולין שואלת ואני עונה לה בהנהון ומתקדמת אלייה . ״זה כל מה שהיה אצלי מקווה שזה מה שהיית צריכה. ״ אני אומרת מחייכת חיוך . ״כן תודה שבאת בהתראה כזאת קצרה אין עלייך , לאן את הולכת ככה לבושה יפה ?״ היא שואלת בחיוך חם ואמיתי היא באמת כזאת חמה ואוהבת אני שמחה שפגשתי מישהי כמוהה , ״האמת שאני הולכת ישר מפה לבית כנסת עוד מעט נכנס שבת .״ אני אומרת ומחייכת בעדינות אוולין עונה לי בחיוך ושאני אהנה ואני מצחקקת .
אני מסתובבת לא מסתכלת לאחור ומתקדמת לכיוון המעליות , אני לוחצת על כפתור המעלית אבל הצבע שמראה שבמעלית הוזמנה לא מופיע אני מנסה עוד כמה פעמיים אבל זה לא משנה דבר. אני רואה כמה אנשים מדברים ונכנסים למשרד של נייט , לאחר כמה דק של המתנה אני מבינה שהמעליות לא עובדות . נייט יוצא עם אוולין שהוא בטלפון והיא מתקדמת אליי ,
״סליחה בובה , לא ידעתי שזה יקרה ממש לא נעים לי ממך .״ אוולין אומרת בחיוך מתנצל ,
״זה ממש בסדר״ אני מחייכת בסופו של דבר זה לא אשמתה של אוולין שהמעליות החליטו להפסיק לעבוד .
״נראלי שאני אולי ארד במדרגות״ אני אומרת לאוולין מתלבטת מה לעשות .
״מה פתאום אני לא נותנת לך לרדת כל הרבה קומות ברגל , תקשיבי מה נעשה נפנה משרד אחד ותתפללי שם זה בסדר מבחינתך? ״ אוולין שואלת ונייט מתקדם לידה .
״זה בסדר אבל?״ אני שואלת לא כל כך בטוחה לגביי זה .
״מה בסדר?״ נייט שואל ואוולין מסבירה לו , נייט מסתכל עליי ורגש לא מוסבר עובר לו בעיניים , התשובה שלו מפתיעה אותי , ״כן בטח אין בעיה״ .
״אוולין אפשר את הטלפון שלך לשנייה ?״ אני שואלת
״כן ברור למה את צריכה?״ אוולין שואלת ומגישה לי את הטלפון ,
״אני צריכה להשתמש במצפן כדי להיות לכיוון מזרח , פשוט השארתי את הטלפון בבית.״ אני מסבירה
אני מתקדמת לאט כמה שיותר למזרח ועוצרת מול חלון שמשקיף על ניו יורק אוולין ונייט מאחורי ואני רואה שזה אזור די מבודד ואני מרגישה יותר בנוח. ״פה זה בסדר?״ אני שואלת ומסתכלת על נייט , ״כן קחי את הזמן״ הוא עונה אני מהנהנת לו ולאלווין ומסתובבת , עכשיו זה הזמן שלי ושל בורא עולם .

נקודת מבט נייט
לא יכלתי להסביר את הרגשות שהרגשתי שראיתי אותה מתפללת זה היה נראה כאילו היא שלווה , תמיד היא נראת לי כאילו היא בהיכון כאילו מפחדת שכל רגע יקרה משהו אבל באותו רגע זה היה נראה שהיא רגועה ושלווה כמו שלא ראיתי אותה בחיים , השיער שלה נצנץ כרגיל כזהב עדין ורציתי להרגיש אותו בידי .
לא יכלתי להמשיך להישאר לידה כי ידעתי שלא אעזוב , התגעגעתי אלייה , התגעגעתי לריח שלה , לטעם שלה , לצחוק שלה . אני בקושי מכיר אותה אבל אני מרגיש שאני מכור עלייה , ובגלל זה אני חייב לברוח .
ברחתי ממנה , אף פעם לא הייתי בורח מדברים כי אני לא חושב שזה הפתרון אבל אני לא מסוגל להתעמת איתה , אני יודע שאני אפסיד . אני בסוף אהרוס אותה .
הלכתי כי שזה קשור אלייה אני לא יכול לקחת סיכון .