״ אלוהיי ״

פרק 10 :

״ אני ואבא, אבא ואני
  עדיין לא רואים אחד את השני
  עדיין מתווכחים כל ראשון שני
  עדיין עושים צחוקים אבא ואני
  אני ואבא, אבא ואני
  עדיין לא רואים אחד את השני
  עדיין מתווכחים כל ראשון שני
  עדיין עושים צחוקים אבא ואני. ״
יום כיפור בכפר סירקין,רביד פולטניק

נקודת מבט נייט
אני פותח את הדלת עם המפתח שלי , נכנס לבית , לא הייתי פה הרבה זמן והתגעגעתי . הריח של בית , חום ומשפחה נכנס לי לאף ונרגעתי מיד . וונדי צעקה וקפצה לזרועותיי חיבקתי אותה חזק , ״התגעגעתי אלייך אח גדול״ היא אמרה בהתלהבות ״גם אני אלייך תינוקת שלי״ החזרתי לה בחיוך , מחפש בעיניי את אבי . אני רואה אותו שוכב על הספה וישן , הוא מתיש את עצמו בעבודה ולא בשביל כסף בשביל לא לחשוב היה תקופות לאחר שגלוריה נפטרה שהוא היא משתכר הייתי רק בערך בן 13 שוונדי נולדה והייתי צריך הרבה פעמים לגדל אותה בעצמי , בלילות הייתי מאכיל אותה ומחליף לה חיתול ובבקרים הייתי מנסה להעיר את אבא שלי על החיים שלו . ילד שמגדל תינוקת לבד זה קשה , קשה מאוד . היה פעמים שהייתי מתוסכל כי לא הבנתי מה היא צריכה , הייתי מתעצבן שלא הייתי מצליח לסגור לה את החיתול ופחדתי לקלח אותה . אבל בחיים לא חשבתי לרגע לא לטפל בה , מהרגע הראשון שהחזקתי בה הרגשתי פרץ מטורף של אהבה אלייה היא הייתה כמו מתנה שמעולם לא קיבלתי , היא הייתה התינוקת שלי , באותה תקופה אבא פחות היה נמצא הוא היה עוזב לעבודה רחוקה יותר וחוזר פעם בשבועיים , ידעתי שהוא לא מסוגל להסתכל עלייה וידעתי שקשה לו, הייתי ילד אבל הבנתי הכל כמו מבוגר . שבכיתי בלילות אף אחד לא היה שם באותה תקופה , הייתי צריך לבכות בשקט בכרית כדי לא להעיר את וונדי . שוונדי כבר הגיעה לגיל 3 אני הייתי בן 16 , לא הלכתי לבית ספר אפילו פעם אחת , לא ידעתי מזה המסגרת הזאת , הייתי מרוויח כסף לפעמים וקונה חוברות למידה התחלתי ללמוד לכתוב ולקרוא ולאט לאט הצלחתי להגיע למתמטיקה ומקצועות נוספים , הייתי ילד חכם ידעתי את זה , כל התקופה שאבא שלי לא נמצא בה שעזב וברח מעיר לעיר כדי להתחמק מהמציאות הכואבת לימדה אותי שבריחה מדברים היא לא הפתרון , צריך לטפל בבעיה , צריך להתמודד מולה . שאבא שלי סוף סוף חזר אני לא אשכח את זה בחיים , השעה הייתה 2:00 בלילה ישנתי בסלון הוא נכנס ושמעתי בדלת רעש לא ידעתי שזה הוא וקפצתי עליו והחזקתי אותו מהצוואר וחנקתי אותו שקלטתי שזה הוא התעצבנתי יותר אבל הרפתי את האחיזה , הייתי מאוכזב ממנו אבל לא יכולתי לשמור טינה לאיש שהציל אותי והעניק לי את המתנה הגדולה הזאת . הרבה פעמים הייתי צריך להשאיר את וונדי אצל השכנים וללכת להילחם בקרבות רחוב של הומלסים כדי להרוויח כסף , הייתי כבר חזק ורק התחזקתי יותר , עם הכסף שהרווחתי קניתי לנו גם אוכל . וונדי למדה ללכת , למדה לדבר , למדה לצייר . שהיא קראה לי אבא נשבר לי הלב . לא הבנתי איך אפשר פשוט לקום ולעזוב יצור כזה חסר אונים ותמים .
היום אני ואבא שלי ביחסים הרבה יותר טובים הוא כבר לא שותה ואני במעקב אחריו גם אם כן , הוא מטפל בוונדי והפך להיות אבא מדהים ואני גאה בו , לפעמים אני מרגיש שאני אבא שלו . הוא עדיין מתיש את עצמו בעבודה אבל אף פעם לא מפספס את ארוחת הערב עם וונדי ואני יודע שכל דבר שהיא תצטרך הוא יעמוד דום בשבילה , בידיוק כמוני .