מהרגע הראשון שהוא ראה אותי הוא לא סבל אותי , וזה היה הדדי . הוא היה אגואיסט מניאק יהיר . אבל למה כל פעם שהוא הסתכל עליי עם העיניים הירוקות האלו נשרפתי מבפנים?
הוא היה אש בשדה , והאש התפשטה על כל השדה .
וכמו השדה הוא התפשט בתוכי גם .
הסיפור הזה הוא...
שנולדתי היה לי הכל , אבל תמיד רציתי עוד . הייתי חמדנית , חסרת הערכה וחסרת כבוד . שאיבדתי את כל מה שהיה לי , למדתי את הלקח . צבועה שכמותי . אמא , האישה הכי חזקה שהכרתי , סליחה שאלוהים בחר לך דרך כל כך מזדיינת , כולנו ידענו שזה יגיע . אבא וסאן לפחות , תמיד הכחשתי ואמרתי שאת תשרדי את זה . אבל הסרטן התפשט ולא שרדת. אמא עזבה אותי ראשונה .
סאן , אח שלי . הגיבור שלי . לא אשכח לעולם את הרגע שדפקנו לנו בדלת ואמרנו לנו שאתה לא חוזר, שהביאו לי מכתב עם הכתב המבולגן שלך שרק אני הצלחתי לקרוא . סליחה שיום לפני זה כעסתי עלייך ושרבתי איתך , אני גאה בך כל כך . סאן היה השני שעזב אותי.
אבא , אני יודעת שניסית להראות לי את הדברים בדרך הקשה . חבל שלא למדתי ממך יותר אולי הייתי יותר מוכנה לקראת העולם המכוער הזה. סליחה שלא הצלחתי ללכת בדרך שלך . ואבא , אבא האחרון שהלך, כמות העבודה שהעמיס על עצמו גרמה לו להתקף לב עם כל הסיגריות והוויסקי.
שהעבירו אותי לדוד שלי ועברנו לגור בספרד חשבתי שזה ההזדמנות שלי להתחלה חדשה . אוי אוי כמה שטעיתי כמה שטעיתי. תמימה שכמותי.
