כתום דהוי

פרק 3

יעל

ידיי עלו מעלה יחד עם השלשלאות שמשכו אותן,
"אני חושב שעדיין לא הבנת. אם את תשקרי לי אני אלחץ על הכפתור, אז תחשבי שוב על התשובה שלך." טיילר אמר, אבל אני אמרתי את האמת אז מה הוא רוצה?
"אני אומרת לך את האמת." אני אומרת לו ומתפללת שיאמין לי. טיילר לוחץ שוב על הכפתור וידיי נמשכות מעלה שוב.
"תפסיקי לשקר!" טיילר צרח וסטר לפני עם גב ידו. פני הוהדפו הצידה בגלל הסטירה החזקה של טיילר וליבי סירב להאמין שהוא סטר לי עכשיו.
אבישג השמיעה שיעול שקט שמעיד על כך שהתקררה בעקבות המעלות הנמוכות שבחדר, השיעול העיר את תשומת ליבו של טיילר והוא החל ללכת לכיוונה. אבישג התכווצה בפינת החדר וכשטיילר עמד ממש מעליה היא הביטה בו בפחד ובשנאה טהורה. טיילר לקח זוג אזיקים שהיו מחוברים לחגורת מכנסיו ואזק את ידיה אחת לשניה, הוא הסתובב לכיווני ואמר,
"אני מניח שאת כבר מכירה את המשפט הזה אבל אני בכל זאת אגיד לך את זה. מה שלא בא במוח בא בכוח!" טיילר צעק עליי בחיוך ארסי ומפחיד שלא ידעתי שקיים אצלו. חיוך כזה שאף פעם לא ראיתי על פניו.
טיילר התקרב אליי וקיבץ את ידו לאגרוף חזק והדוק ובתוך פחות משתי שניות מרפקי אצבעותיו הוטחו בצד הימני של פני.
"תפסיק!" אבישג צעקה לו מפינת החדר ונעמדה על רגליה, טיילר הסיט את מבטו ממני והסתכל לכיוון אבישג.
"את יודעת, משהו בפנים שלך נראה לי מוכר, ואני לא אשקר כי את כבר יודעת שאני לא מסוגל להרוג אותך אבל אם אני לא אהרוג אותך אני אתעלל בך עד שאת תרצי להרוג את עצמך!" טיילר צעק עליה והודה בכך שהוא לא מסוגל להרוג אותה. מה היא יודעת ולא מספרת?
טיילר חבט בפני מספר פעמים לפני שהלך לכיוון דלת היציאה בצעדים מהירים ורמים.
הטעם המתכתי של הדם שזולג מאפי מילא את פי ועורר בי את הרצון להקיא, ירקתי את הדם שנכנס לפי על הרצפה והשמעתי אנחת כאב.
"את בסדר?" אבישג שאלה,
"תחשבי לבד." עניתי לה בחוסר סבלנות,
"אני מצטערת." היא אמרה בקול רועד מבכי,
"זאת לא אשמתך, אני פשוט עייפה וכאובה." אמרתי לה ביאוש ובתקווה שהיא תבין אותי.

לוקה

טיילר עלה במדרגות מכיוון המרתף ועל ידיו היו כתמי דם טריים,
"אני רואה מצאת לעצמך שק אגרוף חדש." אמרתי לו באדישות,
"אני מתכוון להרוג אותה!" טיילר צעק בעצבים עם שמץ של סיפוק,
"זאת אישה?"
"כן."
"עזוב, אני לא רוצה לשמוע."
"אתה בטוח? אני חושב שזה חשוב שתדע."
"אמרתי משהו, והתכוונתי אליו." אני מתעקש על דבריי וטיילר הרים את ידיו בכניעה.

ניגשתי למקרר והוצאתי קפה קר שהיה מוכן מראש על ידי עוזרת הבית,
"למזוג לך?" שאלתי את טיילר והכוונתי את הבקבוק מעט לכיוונו,
"לא. אני אכין לי קפה שחור." טיילר אמר וקם לכיוון מתקן המים, משכתי בכתפיי ולגמתי ישירות מהבקבוק.
"אבא שלי הודיע לי שהוא מגיע בעוד שעה." עדכנתי את טיילר,
"למה? מה הוא רוצה?" טיילר שאל, הוא לא כל כך מחבב את אבי ואני מבין אותו לגמרי.
"נגלה ברגע שהוא יגיע, אני רק יודע שזה משהו רציני." אמרתי לו ולגמתי מהקפה הקר שלי,

☆

דפיקות חזקות נשמעו מדלת הבית והעוזרת התפנתה כדי לפתוח אותה. אבי נכנס בצעדים גדולים לתוך ביתי,
"טוב לראות אותך בן." הלוואי ויכולתי לומר לו את אותו המשפט.
"נדבר במשרד." אמרתי לו והלכתי לכיוון גרם המדרגות שמוביל למרתף, היכן שנמצא המשרד שלי.
פתחתי את דלת משרדי וטיילר ישב בפנים והתעסק עם המחשב שלו, הוא הסיט את מבטו מהמחשב והסתכל לכיווני, ברגע שהבחין באבי שעומד מאחורי הוא קם מכיסאו ופינה לנו את החדר.
"אני הולך להוציא קצת עצבים." הוא לחש לי כשעבר לידי והלך לכיוון חדרי העינויים.
אבי התיישב על הכיסא לצד השולחן שלי במשרד ולפי מבטו אני יודע שהשיחה הזאת הולכת להיות חשובה ומשמעותית עבור שנינו.
"אני חושב שהגיע הזמן לפנות את הכיסא." אבי אמר בישירות וגרם לי להזדקף ולהקשיב לו בפעם השניה בחיי. הפעם הראשונה הייתה כשהוא איים על האישה שאני אוהב.
צרחה חזקה נשמעה מכיוון חדר העינויים אליו טיילר הלך. אם לא הייתי רגיל לכל זה כנראה שהצרחה הזאת הייתה מקפיאה את דמי.
"תתעלם. תמשיך במה שרצית לומר." אני מדרבן את אבי לדבר,
"הגיע הזמן לפנות לך את המקום. אני חושב שאתה כבר מוכן לזה." אבי אמר ונשימתי נעתקה,
"דאגתי כבר להכל. מחר יש אירוע וכולם יגיעו." הוא הוסיף,
"אתה באמת מתכוון לזה?" שאלתי בהלם מוחלט,
"כן. מחר בשש תתייצב אצלי באחוזה, לשם כולם יגיעו, כל ראשי המאפיות." הוא אמר באדישות.
כל מה שעבדתי עליו כל השנים האלו קורה, וזה קרה אפילו מהר משציפיתי.
הנהנתי הנהון קצר ורציני ומבטו של אבי התרכך,
"אז? של מי שייכת הצרחה הזאת?" שאל אבי והביע עניין בחיי בפעם השנייה, הפעם הראשונה הייתה כשרצה להוציא מחיי את יעל.
"של איזו זונה שגנבה מאיתנו כסף." אמרתי לו,
"מי זאת?" אבי המשיך לתחקר,
"אני לא יודע ולא מעוניין לדעת. השארתי את העבודה הזאת לטיילר."
"למה שרק הוא יהנה ממנה? אני משער שהוא דופק אותה חזק עכשיו." מילותיו של אבי עוררו בי בחילה,
"הוא לא. זאת לא הדרך שלנו לעינויים."
"חבל." הוא אמר ויכולתי לזהות מעט אכזבה בעיניו. בן זונה.
אם אני כבר פה ואנחנו מדברים," הוא אמר ואני הסתכלתי עליו בשאלה, מה עכשיו הוא רוצה?
"אני רוצה שתתחתן." פאק.
"להזכירך אתה איימת עלי כדי שאני אזרוק את האישה היחידה שרציתי להתחתן איתה." אני מזכיר לו בקול מעט כעוס,
"כי אני לא מוכן שתתחתן עם מישהי שלא תעזור למשפחה." על מה הוא מדבר?
"היא עוזרת לי להישאר שפוי. אתה צריך סיבה יותר טובה מזה?" אם הוא יסכים עם דבריי אני אוכל להחזיר את יעל. להחזיר את החיים לחיים. ואני אלחם עליה, כמו שהייתי צריך לעשות מההתחלה.
"אני לא מסכים שתתחתן עם הזונה הג'ינג'ית!" אבי צועק ברגע שמבין את כוונותי,
"פאק, אז מה אתה רוצה ממני!"
"אתה תישאר שפוי גם בלעדיה. אני אחתן אותך עם הבת של היאקוזה, זה יתרום לנו גם בהסכם שלום." אמר בהחלטיות,
"סאצ'י?" שאלתי בבלבול, הוא מתכוות לחתן אותי עם סאצ'י?
"כן."