לוקה
"הוא היה רוצח אותך את מבינה את זה? הוא היה מבין שאני מחפש אותך ופותר את הבעיה במוות! הוא לא חושב, הוא מבצע!" קולי רם ומרעיד את החדר כולו.
"אם הייתי יודע שאת בהריון הייתי הורג את הבן זונה הזה הרבה לפני!" אני מסיים לצעוק את דברי בזעם, עיניה של יעל נפערות והיא מתחילה לצעוק בעצמה,
"אתה מבין איך אתה נשמע? אתה נשמע כאילו הילד הזה הוא כל מה שחשוב לך, אז תן לי לספר לך משהו, הוא מת! בגללך! אם באמת היית חושב שאני זאת שתהיה אם ילדיך שאז היית פותר את הבעיה הזאת מזמן וכל זה לא היה קורה!
אני הייתי רק זונה מזדמנת בשבילך, מטרה להשגה. אבל אתה היית הכל בשבילי!" היא מסיימת לדבר בהתנשפות ועיניה דומעות.
"אל תגידי את זה יעל. את נקודת האור שלי, את כל העולם שלי. את הראית לי שיש חיים מחוץ למאפיה, זה משהו שלא ידעתי שקיים לפני שהגעת!" אני מסתכל אל תוך עיניה הדומעות והיא לא אומרת מילה. המצב יותר דפוק ממה שחשבתי אם יעל לא מנסה להחזיר לי.
היא בוהה בי בחוסר אמון מוחלט ובעיניים דומעות בעודה מנענעת בראשה בלי הפסקה וביאוש.
☆
עבר שבוע. היא לא מוכנה לדבר על מה שקרה אבל בכל יום אנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה, ואז עשרה צעדים אחורה. היא משגעת אותי, היא עושה הכל כדי לעצבן אותי ואחר כך היא מתנהגת כאילו אנחנו חברים, זאת שיטת העינוי הכי טובה שאי פעם ניסו עליי. היא מעמידה פנים שהיא בסדר ואז היא זורקת עקיצה על זה שהרגתי את הילד שלי. פאק זה כואב!
"אתה חושב שאני יכולה לעשות סקס? לא שזה יעזור הרי גם ככה אני לא יכולה להביא ילדים." היא אומרת בקלילות למרות שלפני ימים ספורים היא התפרקה ופרצה בבכי.
אני נע באי נוחות על הכורסה הקטנה שבקושי מתאימה למידות גופי ונושף אוויר באיטיות כדי לא להתעצבן.
"אני בטוח שאת יכולה לעשות סקס." אני עונה לה ברוגע,
"טוב. גם אם אני יכולה, זה בטוח לא יהיה איתך." היא אומרת בתמימות מסתיימת ובוחנת את הכפית שבעזרתה אכלה לפני דקות ספורות.
אוכל בית החולים לא גרוע כל כך כפי שאומרים אבל אני משתדל להביא ליעל אוכל שעוזרת משק הבית מכינה או מזמין ממסעדות. ברוב הפעמים היא לא נוגעת באוכל אז אני נותן את מנת האוכל לאחת הרופאות בבית החולים כדי שהאוכל לא ייזרק לפח רק בגלל האגו של האישה שלי.
" שלום איך אתם היום?" קולה של הרופאה נשמע והכריז על כך שנכנסה לחדר.
"אני בסדר." יעל עונה לה בחיוך מהוסס ואני מניד בראשי כהזדהות עם דבריה של יעל.
" התוצאות של הבדיקות הגיעו." הרופאה אומרת וניצוֹץ של שמחה מרצד בעיניה. עיניה של יעל מתקדרות, נשימתה הופכת כבדה והיא בולעת את רוקה בחשש.
"כנראה שאלוהים היה בעדך כי למרות פציעותייך החלב שלך עונה לקריטריונים הדרושים בשיביל התרומה." הרופאה אומרת בהתרגשות ובשמחה ואני רואה איך נשימתה של יעל נעתקת.
במהלך השבוע יעל הקפידה לשאוב חלב מידי יום כדי שגופה ימשיך לייצר חלב אם. עכשיו אנחנו יודעים שזה לא היה לשווא.
יעל מחייכת אל הרופאה חיוך שיכול להעיר את כל העולם ואשתו וחמימות נוצרת בליבי, האישה הזאת היא החולשה שלי. הגיע הזמן שאני אשמור עליה יותר טוב.
"את אמורה להשתחרר היום בערב. תתחילי לשאוב את החלב בבית ותשימי את שקיות החלב במקפיא. את צריכה לשאוב בין שלושה לארבעה ליטרים של חלב, לאחר שתודיעי לבנק החלב ששאבת את הכמות המספקת הם ישלחו אלייך שליח שיאסוף את שקיות החלב." הרופאה מסבירה בחיוך,
"את עושה את הדבר הנכון." היא אומרת ברכות ומניחה בעדינות את ידה על כתפה של יעל כאות עידוד. היא הסתובבה והלכה לכיוון דלת החדר אך קולה של יעל גרם לה לחזור אחורה.
"רגע, אני לא תורמת פה. אני חוזרת לארץ מולדתי אני לא נשארת באיטליה." יעל מסבירה,
"אל תקשיבי לה היא סתם מבלבלת בשכל." אני ממהר לומר ושולח מבט כעוס ומהול בהומות ליעל, היא באמת חושבת שאני אתן לה ללכת ממני עכשיו? אין סיכוי.
יעל שולחת אלי חזרה מבט רצחני והרופאה מביטה עלינו בבלבול,
"היא תתרום את החלב פה, באיטליה." אני אומר וסוגר את הוויכוח.
"אוקיי." הרופאה אומרת, יוצאת מהחדר והפעם לא חוזרת בגלל איזו שטות שיעל אומרת.
"אתה לא יכול לעשות את זה!" יעל אומרת בכעס לאחר שניה של שקט,
"כבר עשיתי." אני אומר באדישות למרות שאני שונא את זה שהיא כועסת בגלל המעשים שלי, אבל כשחושבים על זה היא כל כך סקסית עם המבט הכועס והרצחני שלה שאני מוכן לעצבן אותה כל היום בשביל זה.
"תפסיק להסתכל עליי ככה." היא אומרת ומרכזת את תשומת ליבה לתקרת החדר.
"ככה איך?"
"כאילו אתה חרמן שהולך לזיין אותי על המיטה הזאת בבית החולים." היא אומרת באדישות וממשיכה להביט בתקרה,
"מי אמר שאני לא." אני מחזיר לה באדישות. פאק, אני באמת חרמן עכשיו.
"זה לא יקרה." היא מציבה לי עובדה,
"לא אמרתי שזה יקרה."
"יופי."
☆
עוברות שניות, השניות הופכות לדקות, הדקות הופכות לשעות והערב מגיע.
"הנה מכתב השחרור שלכם." הרופאה התורנית אומרת בחיוך רך, ומגישה ליעל את הדפים.
"תודה." היא לוחשת חרישית והרופאה מוצאת את דרכה החוצה מהחדר.
"בואי נארגן את הדברים ונלך." אני אומר לה בדיוק כשרופאה אחרת נכנסת לחדר כדי להוציא לה את האינפוזיה.
"אני לא באה איתך." היא אומרת ברגע שהרופאה יוצאת מהחדר,
"את כן."
"אני אשאר באיטליה רק בשביל תרומת החלב אבל לאחר מכן אני חוזרת לישראל."
"את לא."
היא נושמת עמוק כדי להירגע, זה חדש. יעל של פעם הייתה יורקת פה אש. אני לא יודע אם אני אוהב את זה או לא.
"טוב." היא אמרה באדישות שלא אופיינית לה במצב כזה ואני מרים את גבותי בפליאה.
"אני שמח שאת מסכימה איתי." אני אומר ויכול לשמוע בעצמי את ההפתעה שנשמעת בקולי.
אני עוזר לה לקום מהמיטה ואוחז בידה כדי לתמוך בה שלא תיפול למרות שהיא מסוגלת לעשות זאת בעצמה.
☆
אנחנו מגיעים לאחוזה שמאותו היום שיעל עזבה הרגישה לי מיותרת וריקה מידי. עכשיו היא לא תהיה ריקה כי יעל תמלא אותה בכל רגש שתרגיש ובכל מחשבה שתחשוב. זה משמח אותי שהיא לא נלחמה איתי כדי לבוא לכאן אך מדאיג אותי יותר, כי איך אני אמור להחזיר אותה להיות האישה שלי? האישה שלא מפחדת להילחם, זאת שלא מפחדת להשמיע את קולה גם אם הכל יהיה רועם סביבה, זאת שלא מפחדת לזקוף את ראשה גם מול האנשים המסוכנים בעולם, זאת שלא מפחדת מכלום. אבל אותה אישה מפחדת מעצמה עכשיו יותר מכל דבר אחר.
אני רוצה אותה. אני רוצה את כולה, אבל זה לא הולך להיות קל בכלל.
* שנה טובה לכולם ושנדע ימים טובים יותר! ותדעו שאם מישהו רוצה לדבר אפילו על סתם דברים אני תמיד כאן🖤
YOU ARE READING
כתום דהוי
Romanceיעל הוא שבר לי את הלב. לא שתקתי, זה לא יעבור בשתיקה. הוא יקבל את מה שמגיע לו. הוא השאיר אותי לבד, בהריון ממנו. את הילד הוא לא הולך לקבל. לוקה היא לא הבינה נכון. היא ברחה ממני ואני לא יכול למצוא אותה. ברגע שאחליף איתה מילה היא נתונה לסכנה, למוות. ...
