כתום דהוי

פרק 1

*חודש תשיעי להריון*

יעל

"אבישג!" אני קוראת לה בקול רם מהמטבח. אבישג באה בהליכה מהירה מכיוון הסלון ושאלה,
"מה?"
"את יכולה להרים לי את הנייד? הוא נפל."
"בטח." אמרה והתכופפה להרים לי אותו מהרצפה,
"תודה." אמרתי לה בחיוך כשהושיטה לי את הנייד ולקחתי אותו מידה.
"אני מתה שתלדי כבר, כי אז אני לא אצטרך להרים אחרייך את כל מה שאת מפילה ארצה." אמרה בצחוק,
"תאמיני לי שאני מחכה לזה יותר."
"את חושבת שהוא יהיה ג'ינג'י?" שאלה,
"אני מקווה, בטוח יתאים לו שיער אדמוני."
"אני כבר יכולה לראות אותו לומד ללכת, חוגג יום הולדת שנה, יונק מהציצים שלך והופך לגבר שמזיין את כל מה שזז." אמרה בחיוך חולמני בעודה בוהה באוויר,
"בחיים לא! אני אחנך אותו להיות גבר עם ערכים!" אמרתי לה בצחוק,
"ברגע שהוא יגדל להיות נער מתבגר הוא יהיה חסר מעצורים." אבישג אמרה,
"דיי. את מלחיצה אותי." ציוויתי עליה לעצור והיא התחילה לצחוק,
"מעניין מה תעשי כשהוא יביא את הסטוצים שלו הביתה." אמרה בכוונה להלחיץ אותי,
"אבישג. תסתמי." ציוויתי עליה אבל היא רק המשיכה לצחוק. גלגלתי  את עיניי ואבישג הביטה בי עם דמעות הצחוק שזולגות מעיניה,
"אני מצטערת. זה ממש כיף להלחיץ אותך." אמרה והמשיכה לצחוק.
"עוד כמה זמן את צריכה ללדת?" אבישג שאלה והחליפה נושא,
"לא יודעת אני אבדוק רגע ביומן. את יודעת שאני לא מחליטה מתי ללדת נכון?"
"אני יודעת, אבל בערך."
"עוד שבועיים אני מסיימת את החודש התשיעי אז אני מניחה שלפני."
"אז את קולטת שבעוד בערך שבועיים יהיה לך ילד?" שאלה בתדהמה,
"לא. אני לא חושבת שקלטתי את זה."
"אני אקח לך אותו כל הזמן! האדמוני הקטן והמתוק יהיה שלי!" אמרה ודגדגה מעט את בטני ההריונית והגדולה.
הטלפון הנייד שלי רטט בתוך ידיי והודיעה על הודעה שנשלחה ממישהו, פתחתי את הטלפון, נכנסתי להודעה וראיתי שמדובר בסרטון באורך של 35 דקות, נכנסתי לסרטון ועיניי חשכו למראה מה שנמצא בסרטון.
זה לוקה.
מזיין מישהי אחרת.
מישהי שהיא לא אני, בזמן שאני בהריון, ממנו.
בן זונה.

☆

"תעשי את זה." אני מצווה על אבישג שכותבת במהירות במחשב שלה,
"את בטוחה?" שאלה בדאגה,
"בטוחה." עניתי בישירות,
"אוקיי,זה יקח לי כמה דקות." אמרה והחלה להיות שקועה במחשב הנייד שלה שמונח על השולחן בסלון.
"קחי את הזמן." אמרתי לה והשענתי את בטני על המדף שליד הספה כדי להקל על גבי עם המשקל הכבד של בטני העגולה והגדולה.

"יעל, זה שני מיליארד דולר, את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" אבישג שאלה לאחר כמה דקות כשהצליחה לפרוץ לחשבון הבנק של לוקה,
" כבר אמרתי לך. אני בטוחה במאה אחוז."

לוקה

*שיחה נכנסת ממספר לא ידוע*

"מי זה?" שאלתי בחשד,
"היי אנחנו מהשירות הווטרינרי רצינו להוקיר לך תודה על תרומתך הנדיבה והמשמעותית לעמותה שלנו. נשמח אם תבוא לאירוע ההוקרה שאנו אורכים לכבוד התורמים הגדולים ביותר שלנו." האיש הזר מהקו השני של הטלפון אמר לי. תרומה? מה לעזאזל?
"אני לא יודע על מה אתם מדברים אבל יש לכם טעות במספר" אמרתי וניתקתי את השיחה.