המגע של האצבע שלה עדין על השפתיים שלי, אני כמעט יכול להרגיש אותה, אני לא יודע מה קרה לי רציתי לנשק אותה רציתי מאוד, כשעיננו נפגשו הרגשתי בכל גופי זרמים וחום וזה לא היה החום של השמש החמה של אוגוסט.
אני לא רוצה רק לזיין אותה או לנשק אותה, אני רוצה אותה,
מתי שאני יהיה בתוכה לא יהיה דרך חזרה, מתי שגופי או שפתיי יגעו בגופה לא יהיה לה ולי דרך חזרה. פחדתי בפעם הראשונה בחיי, פחדתי יותר ממבצע בלבנון שהייתי נתון למוות בכל שנייה.
ראיתי על גופה ועיניה את התשוקה גם היא משתוקקת אלי.
אבל הפחד שלי גרם לה ללכת צפיתי בה מהצוק שבו ישבנו, בדרכה לרכב. חשבתי ללכת אחריה אבל גופי לא נתן לי, הוא היה שבור גם מהריב עם טוני וגם ממנה, בעיקר ממנה.
ראיתי את דני מגיח לעברי עם פנים כועסות, דמעה כמעט זלגה במורד הלחי שלי, אך החזקתי אותה אני לא בכיתי כבר כמה שנים התפקיד דורש חוסן נפשי גם במוות של אחד מחברי הצוות. הנפש מתה אבל הפנים והרגשות לא מגיבים, ״מה קרה שם אני יודע שהיא חשובה לך אבל הפצצת אותו״ דני אמר בצעקה וייאוש, ״אני לא יודע מה קרה לי מה היא עושה לי״ עניתי בקול שקט שאני לא בטוח שדני שמע, אבל לפי הבעת פניו ראיתי שתווי פניו משתחררים ונרגעים, במקום לכעוס היה בפניו בלבול אבל רוך מסוים, ״אז איך היה עם רומי?״ ניסיתי להחליף נושא, אמרתי בפנים משועשעות מעט, לאור כל מה שהתרחש, הוא הסתכל עלי ״היה יכול להיות טוב יותר, אבל בהחלט קירב בינינו״ הרגשתי הקלה מסוימת, האשמה שהרגשתי מרגע המכות פחתה.
״טוני כבר הלך הביתה, אתה בא?״ ״כן רק כמה רגעים״ אמרתי בשקט ודני התקדם לעבר החניון, מהמרחק ראיתי שגם רומי הלכה וחברי הצוות בטח ליוו את טוני כי הם לא נראו באופק.
נשמתי כמה נשימות עמוקות ונתתי לרוח הגלים להרגיע אותי מעט,
התקדמתי לעבר החניון ונכנסתי לרכב, דני שם את השירים האהובים עלינו והתקדמנו לעבר הבסיס. ״איך תראה את הפנים שלך עכשיו בבסיס, אני אני היחיד שבצד שלך כרגע יהיה לך קשה להסביר מה קרה לך שם״ דני ניסה להכין אותי להגעה לבסיס שם אראה את הבנים עוד פעם. הגענו לבסיס, עדיין לא ראיתי את אחד הבנים כנראה הם ׳בחדרים׳ שלהם, קשה לקרוא לזה חדר אולי אוהל עם קירות..המשכנו לכיוון המקלחות שטפתי מעלי את כל הזעה וגם את הפצע שעל השפה שלי. דני היה מקלחת לידי וגם שטף את עצמו, יצאנו ושמנו עלינו את בגדי הצבא הכבדים ואת הנשק לקראת מבצע, שאמור להתבצע מחר לפנות בוקר, הלכתי ישר לישון לא היה לי תיאבון במיוחד, בבוקר למחרת ראיתי את כל חברי הצוות כולל טוני שהעיף לעברי מבטים אחוזי אימה, חברי הצוות נמנעו מקשר עין איתי. ״חברה היום אנחנו נכנסים לרפיח להשטיח מבנה ליצור נשק גרעיני, אני מבקש את כולם חדורי מטרה ומוטיבציה״. ״כן המפקד״ ענינו במקהלה ויצאנו במסוק מעל שטח ישראל, כשאנחנו במבצע כל העניינים נשכחים, נלחמים אחד עם השני להגיע למטרה ולשמור על מדינת ישראל. נחתנו על גג של בניין שאותו גם נפוצץ, ״תתקדמו לעבר השדרה״ כולם מקשיבים לקול הקשר ומתקדמים, ברגע שכולם מגיעים לשדרה, חבורה של מחבלים על משאית מתקרבת לעברנו שעליה מחבלים חמושים שיורים פצצות רימון ובעזרת רובים מתקיפים אותנו, ״תתקרבו לצד ימין של השדרה ותפתחו באש!״ קרא דני שהיה אחד ממובילי המבצע, כולם הקשיבו והתחילו לירות לעבר המחבלים כאשר מחבל אחר מחבל נורה ונופל, ״אההה״ שמעתי קול של כאב מצידי, זה היה דני כדור פגע בו, ישר בלי לחשוב פעמיים באתי לעברו חסמתי את הדם שיצא ברגלו בעזרת בד שקרעתי מהחולצה, לא היה לנו חובש במבצע רק במסוק, ״פצוע פצוע״ חברי הצוות גוננו עלינו והמשיכו לירות, ״אייי״ עוד קול של כאב בקע מפיו של דני, ״המחבלים חוסלו אפשר להמשיך?״ אחד מהבנים צעק ״כן תמשיכו״ שאר הצוות כיוון את הפצצה על מתקן הכור. עלינו על המסוק שם דני קיבל טיפול רפואי, כשהתרחקנו שני קילומטרים מהמבנה פוצצנו אותו, הסיפוק היה גדול ביותר, כמו אחרי כל מבצע מוצלח. ״הוא מאבד דם״ דני! אחד החובשים קרא בצעקה, קמתי ממקומי בבהלה דני איבד את ההכרה.
״דנייי״ צעקתי אני לא יכול לאבד גם אותו.
YOU ARE READING
השמחה שבשינוי ורעש הגלים
Romanceרוני עוברת ממדינה שנולדה בה, לארץ ציונית שהוריה רוצים בה, מקעקעת מקצועית ואוהבת את הים מאוד. היא לא יודעת מה היא תעבור ומה מחכה לה איתי לוחם בצבא שחיי בין אובדן למלחמה לבו אטום, ולא מאמין במערכת יחסים, מפחד מאהבה ולא יודע מה יקרה שיפגוש את הנערה הנכ...
