החלק החסר

פרק 4

מאליה

״בזמן שאני סובלת טיסה שלמה בגלל תינוק צווחני שהחליט לשלשל על כל-״

״איכס.״ כיווצתי את עיניי בגועל.

״את כבר עושה מהלכים על פארקר פאקינג נולאן!״ סשה זעמה מאחוריי, חובטת את המזוודה שלה בכל מדרגה.

״זאת הפעם החמישית שאת אומרת את זה מהרגע שיצאנו מהמטוס.״ לקחתי עוד נשימה לפני שעליתי עוד מדרגה. דווקא ביום שאנחנו נכנסות לדירה החדשה שלנו, המעלית החליטה להתקלקל. קיללתי בלב את זה שבחרתי דווקא בקומה השישית. אבל זה בבירור לא משהו שהעזתי להגיד בקול, לא אחרי שסשה ניסתה לשכנע אותי במשך חודש להתחלף עם דילן בקומה הראשונה. לא הייתי מוותרת על הדירה הזאת בעד שום דבר אחר.

״זהו זה,״ נשפתי החוצה כשעמדנו בפתח הדלת, הרמתי את ידי אל המספר 18 שהיה תלוי עליה בצורה עקומה מידי בשביל להעלים עין.

״סליחה שאני מתקשה להתגבר על זה באמת.״ סשה נכנסה ביני לבין הדלת, ״אבל איך אני תמיד מפספסת את כל הדברים המעניינים ושומעת רק את השאריות?״

״סש. את שוב מגזימה בתגובות שלך.״ עקפתי את גופה והכנסתי את המפתח למנעול, ״בואי נתרכז בדירה החדשה שלנו, מה את אומרת?״ הצצתי אליה מבעד לכתפי בחיוך נרגש.

״צודקת.״ היא שקשקה בראשה, ״תפתחי.״

הנהנתי בחיוך, ודחפתי את הדלת פנימה. אני וסשה פלטנו התנשפויות בו-זמנית.

זה היה יותר יפה משחשבתי.

כאילו מישהו לקח את דירת החלומות שלי והדפיס אותה בתלת ממד למציאות. חלונות מהרצפה עד התקרה, מרפסת, רצפות פרקט נוצצות, מטבח חדש לגמרי עם דלפקי שיש ואי בישול. תמיד רציתי אחד כזה. כבר יכולתי לדמיין כמה טוב האוכל שלי - זאת אומרת, משלוחי האוכל שלי - ייראו שרועים על פני מרחב השיש היפה הזה. ולמרות שאסור לי להוציא כל כך הרבה כסף על משלוחי אוכל כשאני מנסה לחסוך, זה היה עדיף מאשר לבזבז כסף על מצרכים שהתקלקלו ​​כי לא ידעתי איך לבשל אותם נכון. עם סבתא מדהימה כמו שלי, לא הייתה לי אפילו את ההזדמנות להיכנס למטבח וללמוד. מי בכלל צריך להתאמץ כשהמקרר תמיד מלא בקופסאות מוכנות?

״מהמם, לא?״ אמרתי בהתלהבות, וגררתי פנימה את המזוודה שלי. ״אני כבר יכולה לדמיין אותנו יושבות בסלון הזה עד השעות הקטנות של הלילה עם בקבוק יין, עושות סיעור מוחות לפרויקטים שלנו...״ סשה התעכבה מאחוריי, עיניה מתרוצצות בחלל כמו ילדה בחנות ממתקים.

מבטה החליק מהנוף בחזרה אליי, ״בזה הרגע הוכחת שהעקשנות שלך משתלמת לפעמים.״

״אמרתי ל-״

״לא!״ היא הרימה את ידיה כדי לחסום את אוזניה, ״את יודעת שאני שונאת לשמוע אותך אומרת את זה.״