החלק החסר

פרק 12

מאליה

או שהייתי מתפוצצת מכמה שהפנים שלי היו חמות או שהייתי נמסה לתוך שלולית, המוקדם מבניהם. התעוררתי באותו בוקר עם כאב ראש, דגדגן פועם בין רגליי וזיכרון ברור של הדברים שעשיתי - ואמרתי - אתמול בלילה.

תזיין אותי.

הרמתי את עצמי על אמות ידיי, ושפשפתי את עיניי מקרני השמש שרק גרמו ללחץ בין הגבות שלי להתגבר. ״סשה?״ קראתי בקול רם, ״את בבית?״

אין תגובה.

החלקתי את רגליי למטה, מבטי נתפס במראה התלויה מצד המיטה שלי. הייתי נראית כמו זבל אנושי מזויין. שיער מבולגן, שחור מתחת לעיניים, ופטמות כל כך חזקות שכאבו לי. הרמתי את הפלאפון מהשידה ומצאתי שמחכה לי.

סשה: מאל. אני ודילן בקניון, נחזור בערב. ניסיתי להעיר אותך אבל נראה שגם אלוהים לא יצליח. אני מקווה שתתאפסי על עצמך עד שנגיע, את חייבת לי הסברים על אתמול! אוהבת :)

צחקתי, אבל הראש שלי הזכיר לי שזה עוד מוקדם מידי. הצמדתי את אצבעותיי לרקות, ועיסיתי אותן מעט עד שהכאב חלף.

למרות ששתיתי כמו חולת נפש, אני זוכרת כל דבר שקרה אתמול.

ולצערי, יותר מידי.

לא הייתי צריכה להגיד את הדברים שאמרתי, אבל זה לא אומר שלא התכוונתי אליהם. כשפארקר הכריח אותי להתכופף כשהזין שלו נלחץ אליי...

כיווצתי את הירכיים שלי כשהלחץ בבטני התחתונה התגבר, וסבבתי את הברז לטמפרטורה קפואה כדי לשטוף את הפנים שלי. זה היה היום החופשי שלנו בגלל החג, ולא יכולתי לבקש תזמון טוב יותר בשביל להישאר בבית היום. הכנתי את בגדים חדשים על המיטה וזרקתי עליהם את התמרוקים שלי, רק חיכיתי להיכנס למקלחת קפואה ולהרגיע את מה שעובר על הגוף שלי.

ידי נחתה על החזה שלי בבהלה כשהפעמון בדלת צלצל. דילן וסשה בקניות, אז מי לעזאזל זה יכול להיות? רק לפני יומיים הודיעו בחדשות על מקרה רצח כמה בלוקים מהבניין שלי, ושהרוצח עדיין לא נתפס.

צעדתי מחדרי החוצה, ומבלי לחשוב יותר מידי, שלפתי מחבת מהמתקן ייבוש כלים, והחזקתי אותה ביד אחת. כאילו והרוצח הסדרתי מעבר לדלת יסתובב ויברח מהנשק המאיים הזה.

עליתי על קצות אצבעותיי והצצתי בעינית, אבל מה שראיתי היה יותר גרוע כרגע מפורץ מסוכן שרצה לרצוח אותי.

פארקר.

הבחילה שהייתה אמורה לעלות בי אתמול מהשתייה, הגיעה עכשיו בלי שום התראה מוקדמת. נשמתי דרך האף שלי, ודפקתי עם כף ידי על החזה, כל דבר כדי להיפטר מהתחושה הנוראית הזאת.