פרק 2

403 55 53
                                    

מאליה

הסתכלתי על שעון הקיר סמוך לתמונה של פאפא, המחוגים זזים בקצב שמרגיש איטי למדי. או שזה רק סף הלחץ שמשפיע על הראייה שלי. בשני המצבים, דמיאן עדיין לא הגיע.

״אני מרגישה את הדם שלך מבעבע.״ סשה ירתה לעברי בקור רוח מורט עצבים.

הסתובבתי אל האי היכן שהיא ישבה ודחסה פופקורן לפיה, ״אם אנחנו נאחר לשיחת היכרות בגללו, אני-״

״היא בעוד 15 שעות!״ עיניה נפקחו בהשתאות. ״למה שלוק לא יקח אותנו וזהו זה?״

״לא. אני מתקשרת לסטיב.״ שלפתי את הפלאפון מהכיס האחורי של המכנסיים שלי והתקשרתי לנהג האובר הקבוע שלי. דמיאן הולך לשלם על זה.

בזמן שהלכתי הלוך ושוב עם הפלאפון באוזני, הרמתי את עיניי אל המראה בסלון וקלטתי את לוק נכנס אל המטבח.

״על מה הצעקות?״ הוא שאל את סשה, והתיישב לצידה באי. לוק לא גר בבית, והחלק הזה הקל עליי לאורך השנים. אבל בכל סוף שבוע כשהוא הגיע לכאן - זאת הייתה תזכורת מחרידה למה שאני כל כך שונאת בעצמי. ובו.

״אחותך העקשנית. יש תשובה מסטיב?״ היא קראה לעברי.

המשיבון שוב נשמע באוזניי. ״לעזאזל.״

״אני מבינה שלא. עכשיו אפשר לבקש מלוק?״

״לבקש ממני מה?״

״שתסיע אותנו לשדה התעופה.״

״בשמח-״

״לא.״ הסתובבתי אליהם שוב, ״קומי. ניקח אוטובוס.״

סשה דחפה את כיסא הבר לאחור, שיערה הבלונדיני נזרק מאחורי כתפיה בכל צעד לעברי. ״תקשיבי לי טוב, גברת אלונסו. הטיסה שלנו יוצאת עוד שעתיים, אחיך האידיוט דפק לנו ברז, סטיב לא עונה, ואני ממש לא מתכוונת לנסוע לשם בשלושה אוטובוסים עם כל המזוודות האלה! אני נוסעת עם לוק. או שאת מצטרפת אליי, או שתישארי כאן ותמשיכי להוציא לעצמך שיערות לבנות!״

החזה שלה המשיך לעלות ולרדת גם אחרי שהיא שתקה, ואני לא יכולתי להישאר רצינית. ״אוקיי, סש.״ הנחתי יד על כתפה כשהצחוק נפלט ממני. ״ניסע עם לוק.״

גררתי את עיניי מעל ראשה, בולעת את הרוק שהצטבר בחלל הפה שלי. הבחנתי בלוק אוסף את צרור המפתחות מהשידה הסמוכה לדלת ומגניב מבט לעברנו. ״אני אחכה לכן ברכב.״

סשה התקדמה בצעדים מהירים אחריו, נושאת לכתפה את תיק הנסיעה הגדול שלה. עמדתי לצאת אחריה, אבל ברגע האחרון נזכרתי באוזניות ששכחתי בקומה העליונה. הסתובבתי אל המדרגות, לוקחת שתיים בכל צעד, ושלפתי אותן מהמגירה ישירות לתיק הצד שלי. ביציאתי, הסתכלתי מעבר לכתפי, נותנת מבט אחרון לחדר שבו ישנתי כל חיי. לראשונה אני יוצאת מהקן, ועם כמה שחיכיתי לרגע הזה, לא יכולתי שלא להזיל דמעה של עצב.

החלק החסרWhere stories live. Discover now