החלק החסר

פרק 11

פארקר

יצאנו מהמעלית, ומאליה עקפה אותי כדי לפתוח את הדלת. לא ביקשתי רשות להיכנס אחריה, היא הייתה בבאלגן כזה מזוין שהייתי צריך לוודא שהערב שלה נגמר רק כשהיא במיטה שלה. צעדינו מהדהדים על רצפות העץ כשמאליה פתחה את דלת חדר השינה שלה וניסתה לטרוק אותה בפניי, אבל תקעתי את זרועי ברווח לפני שהיא הספיקה לעשות זאת.

״אנחנו צריכים לדבר,״ אמרתי.

״מאוחר מידי.״ היא השליכה את נעלי העקב על הרצפה ואספה את שיערה בגומייה. ״הרסת לי את כל הלילה, עכשיו תלך ותעזוב אותי בשקט.״

״לא עד שתגיד לי מה לעזאזל קורה.״ המבט שלי נצרב במבטה, מחפש רמז למה שקורה בראש היפה הזה שלה. ״את מתנהגת מוזר. משהו לא בסדר.״

״תראו מי מדבר,״ מאליה ויתרה על הניסיון לחסום אותי מחדרה ושחררה את הדלת. דחפתי אותה עד הסוף אבל נשארתי בפתח, צופה. ממתין. ״אתה זה שמתחמק ממני כבר חודשיים. אז אולי עדיף שתשאל את עצמך.״

שריר תקתק בלסת שלי. לא חשבתי שזה ישנה לה עד כדי כך בשביל להזכיר את זה עכשיו.

״זה לא קשור אלייך.״ נהמתי החוצה, שונא את עצמי על השקר הזה, ״עכשיו תסבירי לי למה התנהגת ככה.״

מאליה הסתובבה לעברי, זעם ומשהו עצוב נוצץ בעיניה. ״יש לי חדשות מרעישות בשבילך - אני בת עשרים ושלוש, ואם אני אחליט לשתות, לרקוד או לשכב עם גבר במועדון אני פאקינג אעשה את זה! ואתה בטוח לא תהיה זה שתעצור אותי.״

עצרתי את עצמי מלהגיב.

״חוץ מזה, כבר פעם שנייה שאתה מתערב כשאני ליד גבר אחר. למה זה כל כך מפריע לך, מר נולאן?״ הבעת פניה של מאליה הפכה מהורהרת כשעשתה צעד לעברי. שפתה התחתונה נעלמה מאחורי שיניה.

״אולי אתה רוצה גם?״ היא חייכה, אבל המבט המפוחד נשאר בעיניה. ״אתה רוצה לשכב איתי, מר נולאן? הבוס ששוכב עם העובדת הצעירה שלו. אני בטוחה שזה גורם לזין שלך להתקשח עכשיו.״

״את תרצי להפסיק לדבר עכשיו, קטנטונת,״ אמרתי בשקט. ״ולהיות מאוד, אבל מאוד זהירה במה שאת עומדת לעשות.״

״למה?״ מאליה עשתה צעד נוסף לעברי, ואז עוד צעד, עד שהיא הייתה במרחק של פחות ממטר. ״מה תעשה לי אם אני אמשיך?״ היא הרימה את ידה כדי להבריש את הלחי שלי.

זהו.

ההתנשפות שלה לא עזבה לגמרי את גרונה לפני שסובבתי אותה והפכתי אותה מעל המיטה הגבוהה שלה, יד אחת אוחזת בשיערה האסוף ומושכת את ראשה לאחור בעוד השנייה לוחצת את הגב שלה למזרון. הזין שלי נלחץ לתוך ישבנה, חזק ועצבני.

הייתי על קצה הצוק כל הלילה. למעשה, הייתי שם עוד מהטיסה שלנו. מהרגע שבו מאליה אלונסו ישבה לידי, הייתי בספירה לאחור להרס שלי, והלילה הזה היה החותמת לכך.