צלילי המאפיה : המנגינה של מילי. ספר שלישי.

פרק 7

פיירו

נכנסתי ל‏הפנטהאוז בסביבות חמש בבוקר.
הזריחה כבר התחילה לעלות בחוץ ולהאיר את ‏הפנטהאוז.
אך ברגע שנכנסתי נעצרתי ברגע שראיתי קצוות של שיער בצבע דובדבן בקצה של הספה.
התקרבתי לעבר הספה,נעמדתי מולה כשהבטתי על מילי ישנה בשלבה.
התכופפתי אליה כשפני ‏סנטימטרים בודדים ממנה.
היא ישנה שינה עמוקה אך גופה הקטן ‏התכווץ לצורת כדור כאילו היה לה קר.
החלטתי להרים אותה בזרועותיי ונשוא אותה לעבר חדרה.
ראשה נח. על חזי וריחה ישר ‏השתלט על אפי.
לשמפו שלה היה ריח של דובדבנים.
אני מסוגל להסניף אותו כמו סם, והעור שלה חלק כל כך מתחת לאצבעותיי.
היא יפה כמו בובה.
יפה כל כך עד שכואב להסתכל עליה.
למה לעזאזל את כל הזמן בראש שלי?
למה אני לא מצליח להוציא אותך משם?
את משגעת אותי,דובדבן.
אני מניח את מילי על המיטה שלה ומכסה אותה בשמיכה.
לפתע עיניה נפקחות ומביטות בי.
"חזרת?" היא לחשה.
"כן. תחזרי לישון" הזזתי את שיערה מעיניה היפות והתכוונתי לקום אך לפתע היא אחזה בידי.
"לא. אל תלך. אממ...." היא שתקה לכמה רגעים.
"ה-הוא בסדר?" היא שאלה בדאגה.
לא הוא לא היה בסדר. אפשר לומר שהבחור הזה בחיים לא יזיין יותר.
אבל אני לא הולך לספר לה את זה.
"כן. תחזרי לישון,דובדבן" מילי הביטה בי במבט לא ברור אך לבסוף הסתובבה וכשגבה מופנה אלי.
"לילה טוב,פיירו" היא לחשה.
"מילי"
"מה?" הורדתי את מבטי לעבר ידה שעדיין אחזה בידי.
"היד שלי" אמרתי.
מילי הביטה מעבר לכתפיה אל ידי.
"אני יודעת שזה מוזר לבקש ממך דבר כזה. אבל אממ....  תוכל לישון כאן הלילה?" הלב שלי לפתע התחיל לפעום בחוזקה נגד חזי.
חשבתי שהוא עוד שנייה עומד לצאת החוצה.
"את בטוחה בקשר לזה?" שאלתי כי הרגשתי מאוד מבולבל.
"לא." היא עונה בלחש.
זה גורם לי לחייך.
"אז כדאי שאני אלך" עניתי.
לפתע מילי זזה טיפה ‏משכה את השמיכה ופתחה אותה בשביל לפנות לי מקום.
בלי מילים,חילצתי את נעליי.
פשטתי את הז׳קט שלי,פשטתי גם את מכנסיי ופתחתי את ‏הכפתורים בחולצה שלי.
נשארתי רק בתחתוני בוקסר בלבד.
חשוך בחדר של מילי אך איכשהו אני מצליח לראות את מבטה ההמום ואת עיניה נפערות כשהיא חוקרת את גופי בעזרת עינייה.
"יש לך המון קעקועים על הגוף" היא לוחשת.
"כן. יש לי גם ‏פירסינג" עניתי.
"כן אני רואה. על ‏פיטמה השמאלית שלך" נשכבתי לצידה כשהנחתי את זרועי מאחורי ראשי. "לא רק שם" עניתי בטון ערמומי.
מבטה של מילי התרומם ישר לעברי,"מה? אל תגיד לי שיש לך שם,אממ... אתה יודע" היא מגמגמת.
"כן,יש לי על הזין" מילי נושכת את השפה התחתונה שלה.
לעזאזל,היא גורמת לזין שלי לעמוד מכך שהיא מביטה בי ככה.
"זה כואב?" היא שאלה בתמימות.
ממזרה קטנה,אני רואה עליה שהיא נהנית מזה.
"לא. לך זה כאב שעשית בפטמות?" שאלתי אותה.
עיניה נפערו ופיה נפתח.
"איך את יודע שיש לי ‏פירסינג בהפיטמות? אף פעם לא ראית אותי עירומה" קולה טיפה עולה בלחץ.
"אני לא צריך לראות אותך עירומה. אפשר לראות את זה דרך החולצות שאת לובשת" שלחתי לעברה חיוך ערמומי.
מילי הזיזה את מבטה בשביל שאני לא אראה שהיא מסמיקה אך זה לא עזר לה.
"אין לך מה להיות נבוכה,דובדבן. לי יש ‏פירסינג ולך יש" אמרתי ועברתי את ידי בשערי.
האובססיה שאני מפתח אליה מדאיגה אותי בצורה מסוכנת.
היא לא רק מעוררת בי חוסר נוחות, אלא ממש מטלטלת ומוציאה אותי משיווי משקל. אני חייב להפסיק לדמיין את הפה האדום שלה סביב הזין שלי, את ההבעה הלוהטת שתהיה בעיניה הגדולות כשהיא תמצוץ אותו בין שפתיה, את ציפורניה ננעצות בעורי ומותירות סימנים,
ואת השדיים המושלמים שלה מקפצים בזמן שאני מזיין אותה.
פאק. החרא זה חייב להפסיק.
"טוב. אין לנו צורך להמשיך לדבר על זה. בוא נלך לישון." היא ממהרת להגיד.
מילי שוכבת בחזרה על הצד,מסתובבת ומפנה לי שוב את גב.
אני מגחך בשקט בגלל ‏הביישנות שלה.
זה חמוד."מה את אומרת,אולי תעשי לי סיור בעיר ‏ לפני ‏ההופעה שלכם מחר בערב?" שאלתי והפתעתי את עצמי.
מה לעזאזל נסגר איתי? למה אני מחפש כל הזמן להיות איתה לבד?
מילי מסובבת את ראשה לעברי באיטיות,"אתה באמת רוצה לעשות איתי סיור? למה?" פאק,אין לי פאקינג מושג.
"סתם. אם לא בא לך אז לא משנה" התכוונתי גם אני לפנות לה את גבי אך היא תפסה בזרועי והביטה בי במבט מלא תקווה.
"אני אשמח לעשות לך סיור. אם זה מה שאתה רוצה כמובן." היא בולעת רוק מלחץ כי היא שמה לב כמה נואשת היא ‏נשמעת עכשיו.
"סליחה. זה יצאה קצת מוזר. עזוב,לא משנ—"
"תהיי מוכנה בשמונה בבוקר. נפגש בסלון,דובדבן" קמתי מהמיטה שלה כשהתחלתי להרים את בגדי מהרצפה.
אני חייב לצאת מפה לפני שאני ‏מתנפל עליה.
"לאיפה אתה הולך?" היא שואלת.
"את צריכה לנוח ואני חייב ‏להתקלח. נפגש בבוקר,דובדבן. לילה טוב" פתחתי את דלת חדרה,יצאתי מהחדר בדיוק כשהיא ענתה לי חזרה.
"לילה טוב פיירו."
כן,זה הולך להיות לילה קשה עבורי.