My sky {3}

פרק 40- הייתי צריכה

״אל תדאגי הרופא אמר שהכל בסדר, הכדור לא נכנס עמוק מידיי, הוציאו לך אותו.״ לוקה הסביר לי כשאני עדיין מנסה למצוא את התנוחה הנוחה במיטת בית החולים שאני שוכבת עליה.

לפי מה שהבנתי, לא הייתי רדומה הרבה זמן, רק עשרים וארבע שעות.

הינהנתי ללא קול, מבחינה במבטו עליי ומשאירה את עיניי על שלו. ניסיתי, באמת שניסיתי להזכר בו ובחברים שלו, אבל לא הצלחתי כלל, כאילו משהו חוסם אותי.

ניתקתי את המבט שלי ממנו ללא ברירה, שמעתי את האנחה המיואשת שלו.

לפתע, הבחנתי במבט הדי מטריד שהבחורה שיושבת לצד המיטה שלי נתנה לי.

היא הבחורה היחידה בחדר, השאר גברים.

הבטתי שוב בלוקה שעדיין מביט בי ולא הצלחתי לרסן את השאלה - ״למה היא מסתכלת עליי ככה?״

״סליחה,״ הבחורה פלטה בכיחכוח גרון וציחקוק קל. ״אני פשוט עדיין לא מאמינה שאת.. פה.״ היא אמרה בשקט.

״ליאנה, זה קצת מוזר לי להציג את עצמי בעיקר כשאת חברה טובה שלי אבל לא זוכרת אותי.״ היא שלחה לי מבט עצוב.

לפתע, רעש מחוץ לדלת גרם לי לשלוח את מבטה לדלת ואז היא נפתחה בתנופה.

״אני.לא.פאקינג.מאמינה!״ צווחה נשית נשמעה לפני שגוף נשי נחת על שלי בחיבוק חמים. ״לא שיקרתם, היא.. היא כן.. זה היום המאושר בחיי, אלוהים!״

״כן, רק..״ הרחקתי אותה טיפה מגופי והבטתי בה. ״מי את?״ פלטתי בשקט, ואז הבחנתי במבט הלא מבין שלה.

״היא לא.. היא..״ היא מילמלה והביטה באחד הגברים בחדר. ״היא לא זוכרת כלום, לינה. היא עברה שטיפת מוח.״ אחד הגברים שהוא לא לוקה הסביר.

״מה?״ היא צווחה כל כך חזק שהייתי בטוחה שהחלונות יכלו להשבר. ״את לא זוכרת אותי? אנחנו החברות הכי טובות, סי. הכרנו בתיכון, תמיד היינו ביחד מאז ו—״

״לינה, היא לא זוכרת.״

שני ראשים בלונדינים צצו מאחורי הבחורה, אחת בחורה אחרת ואחד גבר שדומה לבלונדינית, ממש.

״ג׳ון, היא לא..״ הבחורה הסתובבה אל הגבר הבלונדיני ואז כרכה את זרועותיה סביבו. ״אני מבין, אמור. היא תזכר בך.״ היא פלט ונישק את שפתייה.