אהבתי אותה.
אלוהים, כמה שאהבתי אותה.
אני אוהב אותה.
לא סיפרתי את זה, לא רציתי לאהוב, אבל לא היה על מי לעבוד. אני אוהב אותה.
היא יפייפיה.
עינייה הכחולות משכו אותי מהפעם הראשונה שראיתי אותה.
אבל היא לא יכלה להיות שלי, היא הייתה החברה הכי טובה של אחותי...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אני רוצה לראות השתתפות, סיאלין.״
״סייל זה בסדר.״ אמרתי, משפשפת את ידיי אחת בשניה. ״אני מבינה. תתפסי את מקומך לצד סלינה.״ המורה המבוגרת, קצת עגלגלה, אמרה בכיווץ עיניים. ידעתי שהיא כנראה חושבת שאני מוזרה כי כתוב לה שקוראים לי סיאל, אבל אמרתי לה שקוראים לי סייל, הדגשתי את ה-י׳.
אז, השם המלא שלי זה סיאלין. זאת אומרת, סיילין. אני הסביר, סיאל זה שמיים בצרפתית, אמא שלי הייתה צרפתייה, אבא שלי אמריקאי.
אמא שלי תמיד רצתה שיקראו לה סיאל, אך הוריה קראו לה אנייה. היא קראה לי סיאל, לבת הבכורה שלה, לבת היחידה שלה. כשהיא מתה, השתייה של אבי התדרדרה, זאת אומרת, הוא לא תמיד היה מכה אותי.
עד לפני שנתיים, היו לי חיים מושלמים. כל זה עדיין טרי, מבחינתי.
אבי שנא את השם סיאל, כי אמי אהבה אותו. הוא ואמי רבו הרבה, וכשהיא נפטרה מסרטן, הוא שתה יותר, מה שאמא שלי אמרה לו לא לעשות ובגלל זה הם רבים.
אז אבא שלי פשוט מדגיש את האות י׳ בשם שלי, במקום ה- א׳. אני שנאתי את זה, תמיד רציתי שידגישו את ה- א׳ כי זה השם שאמא שלי אהבה.
הוא לא שינה לי אותו בתעודה, כך שהייתי צריכה לתקן את המורות שלי ביסודי ובחטיבה.
אבל, לעזאזל, נמאס לי מזה. אני רוצה את החיים שלי בחזרה, אתאמאשליבחזרה.
שקעתי במחשבות שבקושי זכרתי שהתקדמתי והתיישבתי במקום שהמורה הצביעה עליו. אבל כל עשיתי. התיישבתי, וכשהסתובבתי להוציא את הציוד הנדרש מהתיק, עיניי הבחינו בבחור בעל העיניים הכחולות-העמוקות. בדיוק כמו של הבחורה שיושבת לידי.
הוא לוהט, כאילו, ממש. שיערו השחור מסודר-מבולגן בצורה שנראת טוב לעין, מדי בית הספר ישבו בצורה לוהטת על גופו. שלושת הכפתורים הראשונים של החולצה המכופתרת היו פתוחים לרווחה. הסטתי את מבטי שהבחנתי שקלט אותי.
״אני סלינה,״ הבחורה שישבה לידי הושיטה את ידה אליי, תפסה אותי לא מוכנה כשסובבתי את ראשי. ״הו, אה.. אני—״ היא קטעה אותי. ״סייל, אני יודעת. את בדיוק אמרת את זה.״
