אדוארד
סוף סוף הגיעה השנה האחרונה, אחרי זה אני עף
מפה מבלי להביט לאחור. אף פעם לא הייתי תלמיד טוב, באתי לפה בשביל
החברים ולזיין את המורות השוות. לפעמיים אני חייב קצת שקט, מסתכל בצדדים ורואה שאין אף אחד באזור, נושם עמוק"סוף סוף קצת שקט" ואני לוקח שאיפה עמוקה והג'וינט ופתאום אני שומע בכי,אני מעצבן שמישהו מפריע לי ואז אני רואה אותה ילדה מלאה קצת עם שיער חום גולש ועיניים
גדולות מלאות דמעות. התקרבתי אלייה וברגע שהיא ראתה אותי היא התקפלה והתכווצה כאילו שאני רוצה להכאיב לה. "לא ראיתי אותה אף פעם,לא הייתי שוכח אותה בטח
היא ילדה חדשה". היא ניגבה את הדמעות וברחה לא רדפתי אחרייה וכל מה שחשבתי זה שבא לי לפרק את מי שגרם לה לבכות, אני שומע צלצול והולך לכיתה לצערי, מקווה לראות אותה שוב.
אנה: בית ספר זה תמיד קשה אבל בשבילי זה יותר
מזה. עברתי הרבה בתי ספר בגלל שתמיד היו מציקים לי, התרגלתי לזה ופשוט הפכתי את עצמי לבילתי נראת,
תמיד בין הצללים ככה הכי בטוח לכולם.
כל מה שרציתי זה לברוח לפינה קטנה ושקטה לבכות
ולחכות שהיום יעבור.
מצאתי פינה קטנה בשבילי והצלחתי לברוח מהבנות
שהציקו לי עד ששמעתי צעדים, חשבתי שהם מצאו אותי ויסיימו את מה שהם התחילו הרמתי את הראש וראיתי אותו, בחור גבוה יפה טוהר עם שיער בלונדיני יחסית ארוך אסוף בקוקו עם עיניים כחולות
כמו השמיים שפשוט הסתכל עליי ולא אמר מילה, היינו ככה כמה רגעים ואז הוא ניסה להתקדם אליי, לא יודעת למה אבל הרגשתי שמשהו שונה בו, הוא
התסכל עליי שונה.
פחדתי למצמץ כי חשבתי שהוא לא אמיתי חשבתי שעם אני אצמצץ אפילו לשנייה הוא יעלם כאילו לא
היה.
הצלצול הגיע והעיר אותנו, הוא התסכל אליי שוב
פעם אחרונה ואז הלך לכיוון השני. נשארתי שם עוד כמה דקות נשמתי עמוק והלכתי
לחפש את ויקטוריה, מצאנו אחת את השנייה בקיץ לפני תחילת השנה ומאז אנחנו לא נפרדות והיא
הכירה לי את מיה ומאז
אי אפשר להפריד בינינו
YOU ARE READING
האפלה שבתוכי
Romanceאדוארד: החיים הפכו אותי לאפל, הפכו אותי לשונה ונתתי לזה להשתלט עליי בשמחח ולא היה לי אכפת עד שראיתי אותה בוכה, מהרגע שראיתי אותה ידעתי שזאת תיהיה משימה קשח להוציא אותה מהראש אבל מי אמר שאני רוצח להצליח במשימה הזאת אנה: תמיד הייתי שקופה,גדלתי לתוך ז...
