האפלה שבתוכי

פרק 6

אנה-

הייתי חייבת לברוח, לא יכולתי להמשיך להיות

קרובה אליו כשהוא מסתכל עליי ככה. משהו בעיניים שלו גורם לי להישאב לתוכך ולשכוח הכל.

אסור לי לחשוב עליו בכלל, למה שמישהו כמוהו בכלל ישים עליי שבכלל יסתכל על מישהי כמוני. המשכתי ללכת מהר עד שנתקעתי בקיר ונפלתי על התחת, כשהרמתי את הראש הבנתי שזה לא קיר אלא

היה מישהו מנבחרת הכדורסל לפי המדים זיהיתי. החרדה שלי עלתה במהירות כי פחדתי שיפגע בי כמו רוב התלמידים אבל הוא הפתיע אותי והושיט לי את ידו ועזר לי לקום. הסתכלתי עליו בבהלה שמנכרת בליבי, לקחתי נשימה עמוקה "תודה" אמרתי כמעט בלחישה והסתכלתי לצדדים לראות עם מישהו ראה

אך לשמחתי אני לא מעניינת אף אחד,אני שקופה, החזרתי את הריכוז שלי לבחור שעזר לי ושמתי לב

שהיד שלי עדיין תפסה בשלו," אין בעד מה, תמיד פה לעזור " אמר הקול עמוק, בחנתי אותו מעט

הוא גבוה כמעט כמו אדוארד, עם שיער חום יחסית ארוך ומתולתל עם עיניים חומות גדולות ובלי קעקועים כמו שיש לאדוארד לבסוף הוא שיחרר את ידי "את אנה מיילס נכון? התלמידה החדשה " הוא שאל וחיוך קטן עלה אל שפתיו והפאניקה שלי עלתה שלב למה שהוא ידע איך קוראים לי עם אני אמורה

להיות שקופה כמו תמיד תהיתי לעצמי לא ידעתי איך להמשיך את השיחה איתו ובזוית העין ראיתי את ויקטוריה יוצאת מהכיתה שלה והתקדמתי במהירות אלייה ושילבתי את ידי בידה והלכנו ביחד לקפיטריה

וידעתי שמיה מחכה לנו שם שכבר רואה אותנו בכניסה ומנופפת לנו שנשב איתה כמו כל יום.
מיה קופר שונה ממני ומויק היא מכירה אותי מהשכונה וההורים שלנו חברים אבל זה לא היה

חשוב לה אף פעם. היא לא ידעה לאן נעלמתי לכל השנים, אולי עדיף כך אנחנו יושבות ביחד כל אבל לא היה לי תאבון אחרי

מה שקרה ולא רציתי לשתף את ויק ומיה. פתאום הדלתות של הקפיטריה נפתחות בחוזקה ורעש עידוד מילא את החדר כשנבחרת הכדורסל נכנסת וראיתי את אדוארד באמצע החבורה איך לא וניסיתי לא להתסכל אבל המראה שלו ריתק אותי, העיניים שלו נפגשות והוא מחייך אליי חיוך ממזרי וקורץ לי ואז ממשיך עם חבריו לשולחן הלחיים שלי האדימו והתפללתי שויק ומיה לא שמו לב אבל עם המזל שלי הם שמו לב ונענעו את ידי לצדדים "מה זה היה לעזאזל עכשיו ? " שתיהן שאלו בקול אחד

ובהתלהבות. "אני לא יודעת על מה אתן מדברות " אמרתי וניסיתי לאכול אבל הן לא שיחררו "אוו לאא ילדה אני ראיתי

את מה שאני חושבת שאני ראיתי " מיה אמרה וניסתה להוציא ממנה מידע אך לא שיתפתי פעולה .

מיה הייתה שונה ממני ומויק, יש לה שיער שחור ארוך עד התחת, עיניים חומות גדולות, היא קצת יותר גבוהה מאיתנו והיא קופצנית, אופטימית ושמחה תמיד אני לא חושבת שראיתי אותה אי פעם בוכה או

פגועה.

לאחר כמה דקות הן משנות נושא "אזז" התחילה מיה לומר "יש מסיבת יום הולדת ללולה והשגתי הזמנות

בשבילנו " מיד התאבנתי, שנאתי מסיבות ולא רציתי

להיות הקרבה של לולה אחרי מה שעשתה לי, היא

הכלבה הפופולארית של השכבה שכל הגברים רוצים, לא הצלחתי להבין למה לדעתי היא נראת כמו בובת

מין זולה במיוחד שניפחו יותר מידי אבל תמיד חשבתי

שונה מרוב האנשים.

"אנחנו הולכות וזה סוף הדיון אני חייבת אותכן איתי שם לתמיכה, הבטחנו שתמיד נשמור אחת על השנייה ואני ממש רוצה ללכת יהיו שם מלא חתיכים, במיוחד אדוארד שלך, היא קרצה לי וציחקקה, לקחתי חתיכה

מהאוכל שלי וזרקתי עלייה אבל החטאתי לצערי " את אוהבת אותי אחותי לא יעזור לך" גילגלתי עיניים והסתכלתי על ויק והיא החזירה לי מבט היא נאנחה

וידענו שנינו שאין מצב לדלג על המסיבה הזאת " בסדר מיה נלך למסיבה הדפוקה הזאת אבל את חייבת

לנו "אמרתי בקול הכי סמכותי שיכולתי להוציא

באותו רגע.

היא קפצה בשמחה וחיבקה אותנו " תודה, תודה

אני חייבת לכן, אתן החברות הכי טובות שלי " היא אמרה ובראש שלי אני לא מקשיבה לה אני חושבת על העיניים של אדוארד ומעיפה מבט לכיוון שלהם בתקווה שאף אחד לא ישים לה אבל אדוארד שם

לב ויישר אליי מבט עמוק והרגשתי את הגוף שלי רותח ואת הנשימה שלי נעתקת אבל לא יכולתי להוריד את המבט ממנו, הרגשתי שרק שנינו בחדר,

למה הוא משפיע עליי ככה?, למה הוא לא עוזב את

מחשבותיי ?. פתאום הוא קם בחוזקה סימן לחבר שלו זה שהתנגשתי בו ללכת אחריו והם נעלמו מהחדר

במהירות והרגשתי פתאום קור פתאומי משום מקום וניסיתי לא לחשוב עליו עדיף כך שימצא מישהי

ברמה שלו ואני מתישהו יעלם מין העולם בלי

שמישהו ירגיש בכך.