האפלה שבתוכי

פרק 10

אנה -

נתתי פקודה לרגליים שלי שיתחילו לנוע ורצתי לכיוון היציאה, ראיתי בעיניים של אדוארד שמשהו לא טוב עומד לקרות וגם הרגשתי את זה בתוכי, ניסיתי להשתחל בתוך ההמולה שהתחילה וראיתי רק דבר אחד, הדלת, הרגשתי כאילו שעובר נצח אבל לבסוף הצלחתי החזקתי את ידית הדלת בידי ואז לפתע הרגשתי זוג ידיים חזקות שמושכות אותי פנימה ניסיתי להיאבק אבל הוא היה חזק ממני, הרגשתי איך הראש שלי נעשה כבד יותר וראיתי הכל שחוך.

"אני זוכרת את הריח של המקום שהיינו בו, כלוב ליד כלוב, שתי הבנות היחידות שנותרו בחיים בקושי, הריח של המוות לא עזב אותנו הוא תמיד היה סביב ראשינו, הפחד שמשתק אותי כשאני שומעת את הצעדים שלו או את רעש המפתחות שלו , אני יודעת שהוא מתקרב זה אומר רק דבר אחד לשחק , הסתכלנו אחת על השנייה בבהלה שקטה והתפללו שלא יבוא שוב, אחרי כל הזמן שאנחנו פה הפסקנו להאמין הפסקנו לחשוב שיבואו להציל אותנו , איבדנו תקווה מה שנשאר לנו זה לחכות למלאך המוות שיגיע ויגאל אותנו מייסורינו".

אני פוקחת עיניים באיטיות מירבית עם כאב ראש עדיין מרגישה חולשה, סובבתי מעט את הראש לנסות ולגלות היכן אני נמצאת אל לשווא, הרמתי את ידי לכיוון מקור הכאב , האזור עדיין פועם בחוזקה ורגיש אז החלטתי לא לגעת ולנסות להתיישר ולהיזכר במה שקרה אתמול " הבטחתי לו שאברח לא הצלחתי לקיים את ההבטחה שלי "אני חוזרת על זה שוב ושוב ודמעות מאיימות לצאת
אך לפתע הדלת נפתחה בפיתאומיות וגבר ללא חולצה נכנס עם מכנס טרנינג אפור שיושב עליו נמוך בצורה מסוכנת ביותר
גבוה עם שרירי בטן ושיער אדמוני שניראה מוכן באופן חשוד ומפחיד, אני דופקת צעקה קטנה ומכסה את עצמי למרות שאני לבושה לגמרי, " סוף סוף התעוררת איך את מרגישה? " הוא שואל אותי ולוקח לגימה מהכוס שלו
אני לא מזהה אותו לגמרי אבל אני לא יראה לו פחד אני מזדקפת " אני לא יודעת מי אתה אבל כדאי שתתרחק ממני אחרת.. "
"אחרת מה? אנה הקטנה " הוא קוטע אותי בגיחוך " הוא לוקח עוד לגימה מהכוס שלו בשיא הרוגע " אחח על תדאגי אני לא אפגע בך" הוא אמר בקול רגוע ושליו הוא מתקדם צעד לכיוון שלי באיטיות כאילו חשב שלא שמתי לב " אחלה מסיבת יום הולדת הייתה אתמול, עד שמישהו הרס לנו את המסיבה "
אמר לפתע זה הכה בי "שיער אדמוני, עיניים ירוקות, מבט שנאה " הכל התחבר לי במוח
"אתה... אתה אדם קונג האח התאום של לולה? " שאלתי בהיסוס קל והפחד תיפס לי במורד עמוד השדרה הוא הניח את הספל על השולחן שהיה לידו ופרס את ידיו לצדדים "מה לא רואים את הדימיון? אני יודע אני יותר חתיך אבל הכל טוב.. אין לך מה לדאוג אחותי לא פה היא הלכה לחפש מי הרס לה את המסיבה, אבל שנינו יודעים שאת יודעת מי זה נכון אנה הקטנה? "
כינוי מעצבן אבל לא נתתי לו את הסיפוק הזה, יישרתי אליו מבט "למה משכת אותי בחזרה למסיבה? לא ראית שניסיתי לברוח?? "אמרתי בקול נוקשה אדם הרים גבה ניראה שהוא לא מרוצה מהטון שלי אבל חייך חיוך ממזרי " אני לא אוהב שבחורות יפות בורחות מהבית שלי ככה " אמר בשחצנות
תמיד שנאתי שחצנים וזה הרגיז אותי יותר ויותר "תגיד מה אתה דפוק?? יכולתי להיפגע והבטחתי שהצליח לברוח מפה בזמן "
בלעתי את המילה האחרונה בתקווה שלא ישמע אבל העיניים שלו נפתחו לרווחה והחיוך שלו גדל "איך ידעת מתי הבלאגן יתחיל? למי הבטחת? "
הוא יורק לכיווני שאלות וניסיתי לחשוב מהר על מנת לא להפיל את אדוארד או החברים שלו " פשוט.. פשוט שמעתי את הצעקות וראיתי את הבלאגן מתחיל והייתי קרובה לדלת והבטחתי לחברות שלי להיות זהירה זה הכל " אמרתי במהירות וניסיתי לשדר ביטחון למרות שלא היה לי בכלל ביטחון באותו רגע
ומיד קפצו לי מחשבות על מיה וויקטוריה שאני לא יודעת מה עלה בגורלן אבל ניסיתי להתמקד בשרץ הזה שמנסה להוציא ממני מידע שאני לא רוצה לחלוק איתו.
אני רואה שהוא לא מאמין לי ואני מנסה להסיח את דעתו
בכך שאני מנסה לקום לישיבה " איפה כל הדברים שלי שהיו איתי? "
אני אומרת כשאני עם הגב עליו לרגע עברה בי המחשבה שאולי זה לא רעיון טוב אז קמתי במהירות ולמרות הסחרחורת הצלחתי לעמוד והסתובבתי אליו, הוא עדיין עמד באותו מקום ללא תזוזה אבל לא הוריד את עיניו ממני כאילו שאני טרף בשבילו, משהו בו משדר רוגע אך מצד שני משדר לי משהו שאני לא מזהה כרגע "הדברים שלך ליד המיטה על השידה והזקט בתלייה " הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט, התארגנתי במהירות והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה ושמתי לב שהוא לא זז מהדרך כך שהייתי צריכה לעבור לידו מה שלא רציתי בכלל
טהיתי עם הוא יעשה משהו אבל כל כך רציתי לברוח ולקחתי את הסיכון עברתי אותו במהירות מבלי שיזוז רק כשהיד שלי נגעה בידית הדלת שמעתי את קולו " על תסמכי עליו הוא ישבור אותך " פתחתי את הדלת בחוזקה והתחלתי ללכת במהירות נענעתי את הראש וגיחכתי לעצמי " הוא לא יכול לשבור משהו שכבר שבור לגמרי " אמרתי לעצמי כשיצאתי מהבית שלו.
הלכתי בערך 10 דקות בשביל להתרחק מהבית שלו ואז הוצאתי את הטלפון והדלקתי אותו ומיד קפצו מיליון הודעות , התעלמתי מהם והתקשרתי לויק שענתה בצלצול השני " אוו פאק אנה את בסדר? איפה את? רק את תגידי לי שאת בבית חולים "
שמעתי את הפחד שבקול שלה וזה זרק אותי לזיכרון מהעבר .

"ספרתי את הימים לפי קצב ההליכות של האדון שלי ששמענו מעלינו, אחרי כל הזמן כבר ידעתי מתי במהלך היום הוא בבית ומתי לא, שמעתי את צעדיו הולכים וגוברים ונהיים חזקים יותר והתפללנו שלא יבוא התפללתי שיוותר, תמיד חשבתי מה עדיף שיהיה לאדון שלי מצב רוח טוב או רע אבל עם הזמן הבנתי שזה לא משנה לי ולויק כי בשני המקרים זה לא משנה לנו, לפתע שמעתי את דלת הפלדה נפתחת החריקה מרעישה והלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, הסתכלתי על ויקטוריה והיא החזירה לי מבט, עשינו את עצמנו ישנות אפילו שידענו שזה לא יעזור זה אף פעם לא עזר, נישארתי באותה תנוחה, לא זזתי גם אחרי ששמתי את דלת התא של ויקטוריה נפתח לא זזתי גם אחרי ששמעתי את הצרחה מחרישת האוזניים של ויקטוריה המשכתי לא לזוז ורק התפללתי בלב שזה יגמר מהר, שלא יכאב לה יותר מידי ושרק יבואו כבר להציל אותנו ".

" אן..! אנה?? את עוד שם??? "
חזרתי למציאות שבה אני נמצאת בעזרת הקול של ויק שצורח דרך הטלפון " כן אני עוד פה אני בסדר תקשיבי אני אספר לך הכל אני מבטיחה אני בדרך הביתה כמה שיותר מהר סבבה? "
" סבבה אן אבל תיהיי זהירה "
ויק עונה לי ומנותקת את השיחה
המטרה שלי עכשיו להגיע הביתה כמה שיותר מהר ולספר לויק ומיה הכל זאת אומרת הכל על אדם אני לא רוצה שמישהו ידע על אדוארד כרגע לא רוצה לסבך אותו
גם ככה הבנות חושבות שיש בינינו משהו שעקב זה דימיוני לחלוטין לדעתי גיחכתי בעקבות המחשבה ההזויה הזאת והתקדמתי לכיוון הבית שלנו.
כעבור חצי שעה הגעתי הביתה פתחתי את הדלת וויק נפלה עליי בחיבוק חזק שכמעט הפיל אותנו הרגעתי אותה והתיישבנו על הספה בסלון " איפה מיה "
שאלתי ויקטוריה גילגלה עיניים " היא עם כאב ראש בכל הגוף זה כל פעם קורה לה אחרי מסיבה היא לא יודעת מתי לעצור " אמרה בשעשוע
" יופי אז אנחנו לבד והכל שקט " חשבתי לעצמי
התחלתי לספר לויק הכל על אדם שהציל אותי בלי סיבה ניראת לעין אחרי 10 דקות סיפור סיימתי ונשמתי נשימה עמוקה
סוף סוף הורדתי את זה מהלב טוב לא את הכל חח
ויק הסתכלה עליי במבט מבולבל יותר משלי "למה שהוא יעזור לך? "
אני הרמתי את כתפי וניענתי את הראש לשלילה " תאמת להגיד לך אין לי שמץ של מושג, הם אחים תאומים זרע השטן בטוח יש לו מניע נסתר הוא בטוח שאני יודעת מי הרס להם את המסיבה "
ויק הרימה גבה והסתכלה עליי במבט סקרן " ואת לא יודעת מי הרס את המסיבה? "
ניסיתי לעבור במוחי על כל מה שקרה ולא הצלחתי להבין למה הוא הרס את המסיבה שלהם , מה יוצא לו מזה יישרתי מבט בויק ובאתי לפתוח את הפה על כל מה שאני יודעת בקשר לזה אבל אז נשמעה דפיקה בדלת אני וויק הסתכלנו אחת על השנייה בבלבול ממתי יש לנו אורחים שאלנו ביחד
ויק התקדמה לכיוון הדלת והסתכלה בחור על מנת לקרות מי זה ומיד התרחקה , הסתובבה אליי " אנה את צריכה ללכת לחדר שלך ולהיות בשקט תאמיני לי את לא רוצה לדעת מי זאת ועוד יותר היא הבן אדם האחרון שאת צריכה לראות " אמרה בקול שקט "לכי לכי אני הסתדר " המשיכה ומשכה אותי לחדר "
ראיתי בעינייה משהו מוזר אך לא התווכחתי ומיהרתי לחדר אבל השארתי חריץ קטן על מנת לשמוע