"תחזירי את זה!" צעקה אחותה בכעס.
"להחזיר את מה?" שאלה איימי בתמימות מזויפת. "את זה?" היא הצביעה על בובת הפילה הכחולה שהחזיקה בידה.
"כן!" סופי צעקה עליה.
"בשביל מה את צריכה את זה בכלל?" היא שאלה. "זו סתם איזו בובה טיפשית. את לא מבוגרת מדי בשבילה?"
סופי גלגלה את עיניה. "לא, אני לא מבוגרת מדי. ואני אגיד את זה בפעם האחרונה: תחזירי לי את אלה!"
איימי צחקקה. "אני אפילו לא אשאל למה המצאת לה שם. בכל מקרה, את רוצה אותה? קחי." והיא זרקה את הבובה מהחלון, לכיוון החצר.
"אני אהרוג אותך!" סיננה סופי, ואז רצה למטה ויצאה החוצה. צליל הדלת הנטרקת הדהד בין קירות הבית.
איימי חייכה בשעשוע ונכנסה לחדרה. היא נשכבה על מיטתה, וחתול אפור ופרוותי עלה עליה גם כן.
איימי חייכה. "היי מארטי," מלמלה, והחלה ללטף אותו. הוא השמיע קולות גרגור - סימן לכך שנהנה - ואז נשכב, וככל שעברו הדקות כך נשקטו גרגוריו, והוא נרדם.
איימי חייכה לעצמה. היא נזכרה ביום שבו סופי והיא מצאו אותו - היא הייתה אז רק בת ארבע, וסופי הייתה בת שבע - הוא היה קטן, כחוש ופצוע. הוא היה נראה כל כך שביר.
סופי החזיקה אותו בזרועותיה ומלמלה לו דברים כגון: 'אתה תהיה בסדר' או 'הכל טוב'.
הן רצו להוריהן, ובמשך שעות ניסו לשכנע אותם לקחת אותו לווטרינר, ולאמץ אותו. כשהסכימו לבסוף, הן היו כל כך שמחות.
סופי הציעה לקרוא לו מארטי - איימי לא ידעה למה, אבל לא התנגדה. המוח של סופי תמיד עבד אחרת. היא הייתה חכמה בצורה בלתי רגילה. איימי תמיד קינאה בה על זה. ובכל זאת, היא לא הייתה רוצה להיכנס לחייה של סופי. היא ידעה שצוחקים עליה בבית הספר, ושקשה לה. כל פעם שהיא התחילה לקנא בה היא הזכירה לעצמה שלסופי יש בעיות חברתיות בגלל זה, ושאין לאיימי מה לקנא בה על זה.
"איימי! סופי! ארוחת ערב!" אימה קראה להן מלמטה. איימי כבר יכלה להריח את ריח השמנת והגבינה של הרביולי.
היא ירדה למטה, ממש רצה במדרגות, וכשהגיעה לשולחן קרסה ישירות לתוך כיסאה.
"סויה! בואי! מחכים רק לך!" אביה צעק.
איימי גיחכה. 'סויה' היה הכינוי של אביה לסופי, מכיוון שכשסופי הייתה קטנה, היא אמרה את שמה כך. זה תמיד הצחיק את איימי, והיא תמיד השתמשה בזה כדי לצחוק על סופי ולהקניט אותה, כי הרי שם החיבה הזה בבירור הביך אותה.
"אני באה!" צעקה סופי מהמדרגות.
כשעברה ליד איימי בשולחן, נעצה בה מבט זועם.
איימי בתגובה גיחכה ומלמלה, "סויה."
סופי לא הגיבה, אבל איימי הייתה בטוחה שהיא שמעה אותה.
—-
מה אתם חושבים??
YOU ARE READING
מהצד השני
Fantasyטוב. אז כולנו מכירים את הספר שומרת הערים האבודות. הסיפור הזה זה בעצם שה"ה מנקודת מבטה של איימי. ***רוב הסיפור מתרחש בתקופת הזמן של ספר 6, כי שם היו הקטעים של איימי בערים האבודות לא כל הפרטים היא מדויקים לפי הספר, אבל לא נורא. תהנו🫶
