בפרק הקודם:
אויי איזה מגזימות, אני מסתובבת ואני לא מאמינה, אני רואה את פאקינג דניאל נכנס עם עוד שלושה בחורים והמארחת מושיבה אותם שולחן לידנו, ואני נחנקת מהלחם, ״ואנחנו המגזימות אה אלה, קחי תשתי מים״, אבל הוא הבטיח לי, איזה מניאק, חכה דניאל זה רק ההתחלה.
________________________________
אלה:
ישבתי שם, מנסה להעמיד פנים שהכול רגיל, שהחברות שלי לא שמות לב שמשהו לא בסדר, אבל מבפנים הרגשתי שאני מתפוצצת. דניאל יושב שם, בקצה המסעדה, והוא פשוט לא מפסיק להסתכל. הוא הבטיח לי שהוא לא יבוא, שהוא ייתן לי את המרחב שלי. אבל כמו תמיד, הוא מרגיש צורך לשלוט, לפקח. ומה שהכי גרוע – הוא יושב עם החברים שלו ומחייך, כאילו הכול בסדר. כאילו כל הסיטואציה הזאת לא מסבכת אותנו.
המלצר חזר לשולחן, בדיוק כשאני שוב הצלחתי לנשום אחרי כל העניין עם החנק. ואז עלה לי רעיון. אם דניאל כבר מתעלם ממה שסיכמנו, אז למה שאני לא אגרום לו קצת להזיע?
"תגיד," פניתי אל המלצר, מחייכת חיוך שלא השארתי שום מקום לפרשנות, "יש לך המלצה למשהו מתוק במיוחד?"
הוא חייך חזרה, אבל נראה קצת מופתע. "יש לנו פאי תפוחים מצוין. זה אחד הקינוחים הכי פופולריים."
"אה, זה נשמע טוב," אמרתי, מקרבת את עצמי אליו קלות, "אבל אני מחפשת משהו קצת יותר... מיוחד." ראיתי בזווית העין איך דניאל קם מהשולחן שלו, העיניים שלו כבר דוקרות. הוא ראה הכול. מושלם.
המלצר גיחך, מנסה לשתף פעולה. "אז אולי תרצי לנסות את המוס שוקולד שלנו? זה קינוח שבדרך כלל מזמינים לזוג."
"וואו, נשמע טוב," עניתי לו בקול מתוק במיוחד, מרימה את העיניים אליו בכוונה, ויכולתי להרגיש את דניאל כבר קרוב. "אתה יכול אולי לשבת איתי ולספר לי עוד על הקינוח הזה?"
המלצר נראה נבוך, אבל לפני שהוא הספיק לענות, דניאל התקרב מספיק בשביל להתערב. "אלה," הוא אמר בקול רגוע מדי, אבל המבט שלו היה כועס. מאוד כועס. "אפשר רגע לדבר איתך בצד?"
החברות שלי הסתכלו בינינו במבטים מופתעים, אבל הן לא הבינו את המתח. הן חשבו שהוא רק מחנך שבמקרה נתקל בנו. אני חייכתי לעצמי. המצב הזה היה בדיוק מה שרציתי – דניאל רותח, ואין לו איך להוציא את זה החוצה.
"אני באמצע להזמין קינוח," אמרתי לו, עדיין מחייכת למלצר. "אבל אני יכולה לדבר איתך אחרי זה."
"לא, אני חושב שנדבר עכשיו," הוא אמר, הכעס בקולו גובר. הוא כבר לא הסתיר את זה. ראיתי איך הידיים שלו נמתחות לצידי הגוף, מנסה לשלוט בעצמו.
הסתובבתי אליו, מביטה ישר בעיניו, ואז חייכתי חיוך קטן ומאתגר. "למה, דניאל? אתה מקנא?"
"אלה," הוא לחש, מנסה לשמור על קור רוח, "אני יודע בדיוק מה את עושה."
YOU ARE READING
לשנוא אותך זה יותר קשה מלאהוב
Romansאלה לא משנה כמה הוא פגע בי, אכזב אותי, שבר אותי לחתיכות לא הצלחתי לשנוא אותו הלב שלי היה תמיד שייך אליו אל הבחור שהכרתי בי״א ואהבתי , הבחור שזרם לי בכל הגוף הוא היה הפעם הראשונה שלי בהכל עד שהגיע הפעם הראשונה שהוא פגע בי בדרך הכי קשה מכר אותי לכלב...
